סיפורים נוספים:
שלט הרחוב בשכונת הפחים. צילום: יהודה עצבה

על שכונת הפחים

נכתב על ידי: יהודה עצבה

לשמיעת על שכונת הפחים:

שלום לכם כאן יהודה עצבה.
השבוע ראיתי את הסרט הישראלי 'ישמח חתני' והוא החזיר אותי באחת לשכונת הילדות שבה גרו סבי וסבתי מצד אמי. שכונת 'שבת צדק' המוכרת יותר בשפה העממית הירושלמית כ'חארת אטאנק' היא שכונת הפחים.
כל השמחות בשכונה היו של כולם, היה ברור שהכל נוטלים בהן חלק, בר מצוה, ברית מילה או חתונה. הסבתות והדודות היו מבשלות בסירים גדולים את האוכל: סיר שעועית, סיר אורז ומעט שבמעט עוף. המסיבה נערכה בחצר צמוד לבית הכנסת ולבית של הדוד בשירה וריקודים מהמקורות. הכל היה פשוט ומלא תום.
שכונה שגרו בה עובדי הכפיים שבנו את ירושלים, סתתים, רצפים, טייחים ועוד שאר מלאכות שעיקר אומנותם בידיהם. היו מקיימים את הפסוק 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך' הלכה למעשה.
סבי וסבתי הגיעו לשכונה זו מצפת הגלילית, מאחר והמצב הכלכלי בצפת באותם שנים היה קשה מנשוא הגיעו לירושלים לשבור שבר ובסופו של דבר ראו ברכה בעמלם.
הדירה של סבתי הייתה קטנה וגרו בה חלק מילדיה ונכדיה וכמה דודים ודודות שנצטופפו להם מסביב ובנו לעצמם חדרים קטנים, מפחי זינגו ישנים שהחלידו עם השנים ובזכותם נקראה השכונה 'שכונת הפחים'.
השנים עברו ולצידם נבנו צריפי משרד החוץ של מדינת ישראל וכיום נישאים במקום בנייני מגורים רבי קומות וכל פיסת אדמה או קטע מדירת מגורים ישנה הפכה בדרך נס לבעלת ערך רב שמשקלה בזהב.
אכן ימות עדנה הגיעו לשכונה, יהודים עתירי ממון מארצות רחוקות דוברות אנגלית וצרפתית שילמו סכומי עתק והרימו דירותיהם הקטנות השמיימה. כיום בכל בית רב בריח ומערכת אלקטרונית המפקחת על היוצא והבא.
ואני מתגעגע לאותם ימים בהם הייתי הולך לבקר את סבא ותרנגולות מסתובבות בחצר והשכנים והשכנות יושבים מסביב לבור המים ומקבלים אותי בשמחה ואני מצטרף אליהם, מפצח איתם גרעינים, פופיטס בפי דוברי הספניולית ושומע סיפורי מעשיות מפי הדוד רפאל שהיה מרתק את כולנו בסיפורים מהמורשת היהודית.
כל אלה הם בבחינת חלום רחוק שאני מתרפק עליו בפינת הסיפורים הנוסטלגית שלי כאן ברשת מורשת..

הירידה של רחוב ביבאס בשכונת הפחים. צילום: יהודה עצבה.
© כל הזכויות שמורות
ב', טבת, תשע"ז. 31.12.16
1. שאילה
מאת: מרק 26/03/2020
איך אפשר להעביר את הקלטת הסיפור לפלאפון כדי לשמוע בהליכה
 
|