יום כביסה

בשנות החמישים והשישים בארץ היה סדר:  ביום ראשון אוכלים את השאריות של האוכל משבת, ביום שני מתארגנים ליום שלישי, ביום שלישי קונים דג לשבת, יום רביעי הוא יום הכביסה, כי ביום רביעי נבראו המאורות ומובטח שתהיה בו שמש לייבוש הכבסים.
מי שלא ראה יום כביסה של אם עבריה בארצנו הקטנטונת לא יודע עד כמה היה קשה ומפרכת העבודה הזו בימים ההם של טרם היות מכונות הכביסה. רק מי שראה את האימא שלו שולה מתוך דוד רותח בעזרת ה'מערוך' סדינים לוהטים מתוך הדוד הרותח יכול להבין אפס קצהו של אותו יום עבודה מפרך. להלן מעט על 'סדר העבוד' של יום הכביסה בשנות החמישים בארצנו הקטנטונת.
מכינים מים בגיגיות, אוספים ומרכזים את הכביסה, דואגים לחומרי הכביסה: סבן נבולסי, פתיתי סבון ו'כחול כביסה' שזה מין גוש אבן כחולה עטופה בפיסת בד לבנה והאבן נמסה במים ומלבינה את הכביסה. 
שמים את הכביסה בדוד הגדול המלא מים שמתחתיו הפרימוס. מדליקים את הפרימוס: שמים ספירט כחול, מבעירים, הראש מתחמם, מכניסים לחץ אוויר ואז פורץ סילון נפט דק ברעש גדול, הלהבה האדומה הופכת אחרי כמה דקות ללהבה כחולה לוהטת. הכביסה מתבשלת בדוד עם פתיתי סבון עד שהכול רותח ומהביל.
מי שלא ראה אם עברייה שולה מתוך דוד כביסה לוהט את הסדינים הלוהטים בעזרת מערוך לא יודע מה הייתה העבודה של האידישע מאמע שלנו.
עכשיו הגיע הזמן לשפשף ולכבס את הכביסה בעזרת הסבון הנבולסי הגדול  המכונה סבון עץ הזית.
משפשפים ומנקים ומוסיפים את הכחול כביסה. הכחול כביסה משמש לניקוי ולהלבנה ועושה שהצהוב יהיה לבן.
גומרים לכבס. השעה כבר די מאוחרת. גם מכונת הכביסה האנושית עייפה ובני הבית צריכים לאכול. שמים על הפרימוס סיר עם מרק עדשים, המרק המקובל ביום כביסה, ובינתיים כשהמרק מתבשל מעבירים את הכביסה לייבוש. היו חוטים שנמתחו בין שתי מרפסות עם גלגל הנעה. חוט כפול הוביל את הכביסה שננעצה לחבל במקלות כביסה. והיו גם חוטים בחצרות, חבלים שנמתחו בין העצים או בין שני מוטות.
ביום כביסה היה צריך לפלס דרך בין הכבסים. על פי חבלי הכביסה והכבסים התלויים בו, היה אפשר לדעת הכול על המשפחה: כמה נפשות יש, באילו גילים, האם הם דתיים או חילונים, אשכנזים או ספרדים, עשירים או עניים. הרוח הייתה מבדרת את הכביסה ומייבשת אותה. והכביסה הייתה יוצאת לבנה וצחה כשלג.
חשוב להזכיר כי יום הכביסה דחק את כל הבישולים של אימא וביום הכביסה היינו נאלצים להסתפק בדרך כלל במרק שעועית, או מרק עדשים עם הרבה לחם שחור, טעים ומזין.

אגב, כיבסנו בסבון 'עץ הזית' או בסבון נבולסי. בסבונים אלו גם חפפנו את הראש, וגם גירדנו מהם פתיתים לניקיון ולספונג'ה.