הרב דב בער אליעזרוב זצ"ל

                                      א.הרב במחנה המעצר בלטרון

בחודש נובמבר שנת 1944 – בזמנים הקשים – בתקופת הבריטים - נעצרנו אני ואחי המנוח ראובן ז"ל ע"י השלטונות, כחשודים בהשתיכות לאחת המחתרות. הובאנו תחילה למשטרת הקישלה בעיר העתיקה, ולאחר יום יומיים, הועברנו למחנה המעצר של הבריטים בלטרון. במחנה היו אז כמה מאות צעירים. ישנו בצריפים, ובילינו את ימינו בשטח הפתוח.

לקראת אחת השבתות הגיע ללטרון רב מירושלים, שאמור היה לשהות איתנו במשך השבת. התפלאתי אז, כיצד יהודי דתי, עוזב את משפחתו בבית - לכל השבת - ושוהה עם הצעירים כל השבת.
ראיתי לפני, אברך ירושלמי נחמד, עטור זקנקן שחור - בשנות ה - 30  לחייו, ומבטו היה נעים וטוב. היה זה - הרב דב בר אליעזרוב. 

הרב ד. אליעזרוב, שהיה אישיות תורנית מהמעלה הראשונה, מלא את תפקידו זה בלטרון  במשך כ – 5 שנים - עד להקמת המדינה ב – 1948. את המשכורת לרב היה משלם "הועד הלאומי שבירושלים". בשנות שירותו נשאל הרב מידי פעם  – כל מיני שאלות הלכתיות על ידי העצירים, הקשורות עם שהייתם במחנה. כמו למשל - האם מותר לאכול מבישול בשבת, וכד'. הרב היה מוסר כל פעם את פסקיו בצורה ברורה ומפורטת.
רק אחרי מספר שנים ניכר, פרסם הרב אליעזרוב ספר שבו כינס את פסקי ההלכה שנתן  לצעירים.    
 
                               הגאון רבי דב בר אליעזרוב זצ"ל בזקנותו
 

אך הנה בהקדמה לספרו, כתב הרב, כיצד ומדוע הוציא את ספרו לאור את הספר אחרי מספר שנים.
מספר שנים אחרי שגמר הרב את שירותו בלטרון – הוא חלה אנושות, והרופאים אמרו נואש לחייו. ואז באה ההחלטה שלו בענין. ואלה הדברים שכתב הרב בדברי ההקדמה לספרו -
"באותם הימים האיומים, מששתי את כל כלי ולא מצאתי כי אלא זכות אותה
 עבודת הקודש, אשר עבדתי בשעתו באמונה  ובמסירות למען אחינו היקרים, שהיו                                  
 שהיו עצורים במחנה לטרון".
 

 דר הרב נדר בעת חוליו, שאם יזכה לחיות, ידפיס את ההחלטות ההלכתיות עליהם נשאל ע"י העצורים בלטרון. אכן כך קרה, ואחרי שהבריא הוא הדפיס את הספר.
 

את הספר שכלל את השאלות והתשובות - עליהם נשאל - קרא  הרב - "שאלי ציון".  
בספר מספר הרב דברים מהווי החיים בלטרון, ובין היתר סיפר כי כמה פעמים השוטרים הבריטיים ששמרו במחנה הציקו לו מעט ועשו לו בעיות. ואז לדבריו... הם נענשו  - "מהשמים".

                              ב. הרב בזקנותו

עתה לפני שממשיך אני בדברי על הרב – הריני מציין - מספר פרטים חשובים על הרב.

הרב דב בר אליעזרוב, נולד בחברון בשנת תרס"ח (1908) ונפטר בירושלים בשנת תשנ"ז (1997). רבו הראשון היה סבו - רבי שלמה אליעזרוב – רבה של חברון - דור שמיני לאדמו"ר הראשון של חסידות חב"ד - "בעל התניא". 

מאז האירועים בלטרון – אחרי שנים מספר באתי לאיזה צורך - לאחד מבתי הכנסת שבשכונת קטמון, ואז זכיתי וראיתי את הרב בזקנותו. הוא היה נראה זקן מאד - זקן לבן  עטה את פניו.
 

וכאן לסיום -  אביא סיפור מעניין  המסמל מאד את אישיותו ודרכו של הרב  היקר הזה – הרב דב אליעזרוב.
פעם אחת התבקש הרב ד. אליעזרוב לשמש ולפסוק ב"דין תורה", בסכסוך בין שני אנשים. בישיבה שכינס שמע הרב את טענות שני הצדדים, ולאחר מכן הוא כתב פסק הלכה ופירט את הנימוקים להחלטה. 
כתוצאה מפסק הדין הזה אחד הצדדים שהפסיד בדין החציף כנגד  הרב ד. אליעזרוב.
האיש אף העיז להתבטא בבטויים קשים ביותר כלפי הרב. והרב הבליג על דברי ההתחצפות, ושתק....  

 והנה באותו הזמן לאחר מכן שאל אחד האנשים שהיה נוכח בעת הדיון וכאב לו מאד הדבר, ופנה אל הרב ושאל מדוע זה שתק?...והוא אמר לרב את הדברים דלקמן:

"עפ"י דין אכן תלמיד חכם יכול להיות צנוע ועניו עד כמה שירצה,  אך יש מידה של כבוד שעל הרב לשמור... והמעט הזה הוא: - "שמינית שמישמינית" ועל מעט זה אין הוא יכול לוותר, וכב' הרב  גם על מעט זה לא הקפיד לצערנו..."

והנה הרב, במידת ענוותנותו השיב את התשובה דלהלן:

"אני בנעורי למדתי בתלמוד תורה "עץ חיים" בעיר העתיקה. מה למדתי ב"עץ חיים"? לימדו אותנו חומש עם רש"י, משניות, כן למדנו מעט גמרא...אך לא לימדו אותנו חשבון .ולפיכך אינני יודע מה זה.... "שמינית שבשמינית..."
 

כזאת היתה תשובתו של האיש הירושלמי הצנוע הזה והיקר - ר' דב בר אליעזרוב.

ב"ה... לקראת "יום ירושלים" אייר תש"ע - 2010      שבתי זכריה עו"ד וחוקר ירושלים