שיעור חמישי: בואו להנחות

נכתב על ידי: יהודה עצבה

לשמיעת שיעור חמישי: בואו להנחות:

אז זהו.
כמו שאמרתי בפתיחת מערך השיעורים בסדנה אינטרנטית זו. הכוונה הייתה לתת חמישה שיעורים שלי. חמשת השיעורים הללו הן מעין חמש דלתות שדרכן אנו כמשתתפי הסדנה אמורים לעבור. אחר כך כל אחד ואחד מאתנו יפתח דלתות נוספות. אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם על היחס, התגובות הענייניות ובעיקר על העידוד להמשיך. אינני נוקב בשמות ובפנייה ישירה כי הרשימה היא ארוכה, אך אשמח להתייחס לכל אחד ואחת גם בקשר אישי למייל שלי, או לסלולרי בפנייה ישירה, כפי שמסרתי באחד השיעורים הקודמים.
 
לאחר שנכנסנו ונגענו בכמה נקודות בעולם הסיפור, מהן חשובות יותר ומהן פחות, הגיעה השעה שכל אחד מכם ייקח חלק מעשי ויוצר בסדנה זו.
הזכרתי, ולא פעם ואני מדגיש שהחוכמה והיידע ירדו כגשם בעולם ונתפזרו במקומות רבים ואצל בני אדם רבים. היתרון הגדול הוא שאנו יכולים ללמוד איש מרעהו. לא פחות ולעיתים הרבה יותר ממקומות שנועדו לכך כביכול. ואביא כדוגמה מעשה שהייתי עד לו כאשר שהיתי כמה שנים בברזיל. שני פרחי אקדמיה מאחת הארצות באירופה, הגיעו לברזיל ותיעדו חודשים רבים אנדיאני בן אחד השבטים באמזונס. צמחי המרפא, סיפורי העם והשירה שלו פרנסו בסופו של דבר מחלקות רבות באקדמיה הנאורה.
 
ומאחר ואנו מסכימים כי סיפור העם צומח מן העם והרי אנו חלק מהעם. הבה נלך אל תוך עצמנו ונתעד זאת האחד מרעהו. שאף אנו חלק מכל הסיפור הזה.
על מנת לתעד עלינו להיות קשובים. על מנת להיות מספרי סיפורים עלינו להקשיב לסיפורים. ההקשבה היא אחת מתכונות היסוד החשובות שלנו כמספרי סיפורים.
בואו ונתרום איש לרעהו מעט מהיידע, מהחוכמה שאצרנו בתוכנו. שהרי לכולנו דבר משותף: האהבה לסיפור ולעולמו של המספר.
מכאן והלאה בשיעורים הבאים, נזמין אתכם לשתף אותנו בעולם הסיפור שלכם, שלנו. ביידע שלכם וברעיונות המקוריים של כל אחד ואחת מאיתנו. אשמח לכל פנייה. נקליט אתכם או נצלם וכך תוכלו לתרום כל אחד בדרכו שלו ליצירה הזו הנארגת כשטיח של סיפורים משותף לכולנו.
אוהבי ואוהבות הסיפור! שרביט הנחיית הסדנה עובר אליכם, עברו חוויה ייחודית וראשונית בתחום.
 
יש כבר רשימת ממתינים לצילום ורשימת ממתינים להקלטה לשיעורים נוספים. אם ברצונכם לקחת חלק בזאת אנא עדכנו אותי.
 
שמחתי לארח בביתי לפני ימים אחדים את ידידי מספר הסיפורים אילן ענבר, מדריך טיולים ומספר סיפורים. והוא מביא לנו מעט מנסיונו ומאתגר אותנו ברעיון סיפורי ייחודי ביותר שמשלים את כל מה ששמעתם עד עתה. הבה ונקשיב לו ונתייחס לדבריו.

למעבר אל השיעור השישי המצולם של אילן ענבר לחצו כאן.
 

© כל הזכויות שמורות
כ"ו, תמוז, תש"ע. 8.7.10
2. איבדת צמיד, מצאת סיפור
מאת: דינה דנון-דאבוש 30/10/2010
ההשוואה של קופסת התכשיטים לקופסאת סיפורים מקסימה בעיני. גנבים רוקנו את קופסאת התכשיטים אך קופסאת הסיפורים שלך לא תיגנב ממך לעולם והיא תלך באשר תלכי.
1. קופסת תכשיטים
מאת: יפה פלז 16/07/2010
ראשית שבוע טוב לכולכם. מאמצת בגדול את הרעיון למפגש בין מספרים וותיקים למתחילים, כולנו נצא נשכרים - אני בודאי שכן - אולי זה יפיג גם אצלי לא מעט חששות. הסיפור הבא מספר לא על קופסת סיפורים אלא על קופסת תכשיטים ומעלליה. אינני זוכרת איך הוא התגלגל לידיי אבל למי שאין קופסא לסיפורים בודאי יש קופסא לתכשיטים ועדיים . זה יכול להיות נחמד להסתובב עם קופסא שכזו ולמכור סחורה שכולה מלל. להת לכולם. אני סקרנית לפגוש את כולכם - יפה פלז והרי הסיפור: לפני שלושים שנה, קיבלתי ליום ההולדת שלי מתנה מבעלי יורם - קופסת תכשיטים גדולה, מצופה מבפנים בציפוי קטיפה זהובה. כשהיו פותחים אותה, הייתה הופכת להיות בעלת שתי קומות עם תאים קטנים לשרשראות, מחרוזות, עגילים, טבעות וסיכות. התרגשתי מאוד לקבל מתנה זו ומלאתי אותה במהלך השנים בתכשיטים שונים שקניתי או שקבלתי במתנה. באחד הימים, חלתה מאוד דודתי הקשישה מרים. היא קראה לי לבוא אליה. הדודה מרים הסירה מידה צמיד זהב יפהפה ועדין ואמרה לי – אני מרגישה שאני עומדת להיפרד מהעולם הזה, בבקשה קחי צמיד זה כמזכרת ממני. הצמיד הזה שקבלתי למזכרת היה יקר מאוד ללבי. החלטתי לענוד אותו רק בשבתות וחגים ובמועדים. בשאר ימות השבוע נח לו הצמיד בקופסת התכשיטים. כשענדתי אותו במשך השנים הרבות, הייתי חושבת באהבה רבה על דודה מרים זיכרונה לברכה. לפני עשר שנים נעלם הצמיד ואיננו! רוקנתי את קופסת התכשיטים, הפכתי אותה ותופפתי על גבה שמא אמצא את הצמיד החביב עלי.. אך לא מצאתיו. חיפשתי בכל פינות הבית, הפכתי מזרנים וכריות ואף בגינת הבית חיפשתי, שמא נשר הצמיד לבין השיחים בעת שניערתי מפת שולחן או שטיח. אך הצמיד לא נמצא. הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. הצטערתי על כך צער רב. הילדים קנו לי צמיד חדש ליום הולדתי, אך לא היה בו אותו טעם הזיכרון של דודה מרים. לימים, נשבר ציר בקופסת התכשיטים האהובה שלי וגרם למכסה להתעקם. הקופסה לא הצליחה להיסגר. שכנה ספרה לי שיוסף כהן, מסמטת השומרון ליד שוק "מחנה יהודה" מומחה לתיקון מזוודות, תיקים וקופסאות תכשיטים. רוקנתי שוב את קופסת התכשיטים משלל התכשיטים שנאגרו בה, והבאתי אותה אחר כבוד ליוסף המתקן. יוסף בדק את הקופסה, פתח וסגר את המכסה, התבונן בציר השבור ופסק – אומנם תיקון הציר הזה קצת מסובך, אבל אשתדל מאוד. את המחיר אוכל לקבוע רק לאחר התיקון. בסוף אותו שבוע חזרתי לקחת את הקופסה. יוסף קיבל אותי במאור פנים ואמר – אחרי השתדלות גדולה, הצלחתי למצוא את הציר המתאים, הקופסה מתוקנת! שילמתי את אשר ביקש, שמתי את הקופסה בשקית, הודיתי מאוד ליוסף ופניתי לכיוון דרך היציאה. - רק עוד רגע אחד, קרא אחרי יוסף – שכחת משהו! הסתובבתי אליו והסתכלתי בסקרנות, יוסף החזיק בין אצבעות ידו הימנית פס זהב מבריק. התקרבתי יותר לבחון את הדבר המבריק ונדהמתי להיווכח שיוסף מחזיק את הצמיד האבוד שלי. קריאה נרגשת פרצה מפי – זהו הצמיד, הצמיד שנתנה לי דודה מרים! עשר שנים עברו מאז שנעלם לי! עוצמת ההתרגשות שלי הייתה גדולה ודמעות של אושר הציפו את עיני – אפוא מצאת אותו? יוסף חש בהתרגשותי וענה בחיוך מרגיע – נאלצתי לפרום כפל בציפוי בד הקטיפה הזהוב. הופתעתי לראות משהו מבריק נחבא בין הכפלים. משכתי אותו ולשמחתי גיליתי צמיד זהב. לא היה לי ספק שאת מחפשת אותו הרבה זמן. יוסף לקח את כף ידי הימנית והניח בתוכה את הצמיד היקר שלי. חפנתי אותו בכף ידי כאוצר גדול. לא היה גבול לאושרי. ראיתי בזה נס משמים והודיתי על כך לבורא עולם. הנה נפתרה תעלומת הצמיד הנעלם. בלב שמח שבתי הביתה וסיפרתי את סיפור הצמיד לכל בני משפחתי. כולם התרגשו יחד איתי. חמש שנים לאחר מכן כששבתי הביתה בצהרים, שמתי לב שלמרות שנעלנו בבוקר את הדלת והסורגים, הם פתוחים. הגנבים שפרצו לביתינו רוקנו לי גם את קופסת התכשיטים. נס מתרחש רק פעם אחת. ידעתי שלעולם לא אראה יותר את צמיד הזהב של דודה מרים.
 
|