|
בְּשִׁיטוּטַי בְּפָּרִיס נִקְלַעְתִּי לִרְחוֹב מְכֻבָּד מְאֹד בּוֹ שׁוֹכְנוֹת גָּלֶרְיוֹת יֻקְרָה,
הַכֹּל כָּאן רָחָב וּמַזְמִין לְהִסְתּוֹבֵב בֵּין חֶפְצֵי הַנּוֹי רַבֵּי הָעֵרֶךְ,
חֲפֵצִים יָפִים בֶּאֱמֶת.
יֶשְׁנָם הַחוֹצִים אוֹקְיָנוֹס עַל מְנַת לִרְכֹּשׁ אוֹתָם, מְיֻחָדִים וִיקָרִים,
עֲשׂוּיִים זָהָב וּפְּלָטִינָה בְּשִׁלּוּבִים נְדִירִים.
- כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה לַעֲשִׁירִים בִּלְבַד, לוֹחֶשֶׁת לִי הִשְׁתַּקְּפוּתִי
וְהִנֵּה זָכִיתִי לְלֹא תַּשְׁלוּם, לֵהָנוֹת מֵחֶפְצֵי הָאָמָּנוּת הַלָּלוּ וְאַף לְהִשְׁתַּקֵּף בְּזָהְרָם.
עָזַבְתִּי מֵאָחוֹר אֶת גָּלֶרְיַת הָאָמָּנוּת לַעֲשִׁירִים
וְיָצָאתִי לָרְחוֹב הָעוֹטֶה צֵל עֲצֵי דֹּלֶב עֲנָקִיִּים.
וְהִנֵּה נִגְלָה לְעֵינַי חֵפֶץ לֹא מֻכָּר.
בְּהִתְקָרְבִי הִבְחַנְתִּי שֶׁזֶּה אֶשְׁכּוֹל יְפֵהפֶה, בַּעַל תַּרְמִילִים חוּמִים, הַמְּכִילִים אֶת זַרְעֵי הָעֵץ שֶׁמֵּעָלַי.
אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בְּהִתְרַגְּשׁוּת בָּאָמָּנוּת הַמַּדְהִימָה הַזֹּאת שֶׁל אֱלֹהִים,
שֶׁיָּצַר אוֹתָהּ עֲבוּר הָעֵץ, עֲבוּר עַצְמוֹ וְעוֹלָמוֹ,
וְעַתָּה גַּם עֲבוּרִי,
עַל מְנַת שֶׁאֲגַלֶּה שׁוּב עַד כַּמָּה אֲנִי נֶהֱנֵית מֵאָמָּנוּתוֹ הַשּׁוֹרָה בַּכֹּל,
אֲנִי הָאִשָּׁה הָעֲשִׁירָה בָּעוֹלָם!
|