המלך שאהב מלח

 במדינה רחוקה חי מלך אחד עם שלוש בנותיו ואשתו המלכה. חי באושר ועושר וכל נתיני הממלכה אהבו אותו והוא כמובן החזיר להם אהבה. אך כמובן שהוא יותר מכל את משפחתו אשר פינק אותם רבות והרעיף עליהם מתנות רבות ועוד דברים רבים אחרים. באחד הימים כאשר הסבו בני המשפחה המלכותית לאכול את ארוחת הצהרים נחה דעתו של המלך והוא חשב בליבו שכדאי לבדוק עד כמה בנותיו האהובות אוהבות אותו באמת?

ואכן הוא שאל את הבת הבכורה באמת כמה היא אוהבת אותו והיא ענתה שאין ולא תהיה כגודל האהבה אליו, לא בממלכה שלו ולא בשום ממלכה אחרת. שמח המלך בליבו ואמר: זאת באמת בת אוהבת שהיה כדאי להשקיע בה. לאחר מכן שאל את הבת השניה את אותה השאלה והיא השיבה לו: כי אם יניחו את כל משקלות העולם על כף המאזניים לא יוכלו להוריד את הכף הנושאת את אהבתה אליו. שמח גם על כך המלך ומיד פנה אל הבת השלישית ושאל אותה: ואת ילדתי הקטנה שמעת את אחיותיך כמה הן אוהבות אותי ואת מה תהיה תשובתך לשאלה זהה? חשבה, חשבה הבת וענתה: אני אוהב אותך כמו "המלח". המלך בשומעו זאת כעס מאוד ורגז, מה זה? מה? שאת אוהבת אותי כמו המלח? והיא השיבה בחיוב.

המלך קם מכסאו והורה מיד לסלק את הנסיכה מהארמון ושמלתה בלבד על גופה. ולא הועילו תחנוני המלכה ואחיותיה הנסיכות והיא סולקה מהארמון . עברו ימים, חודשים ושנים. הנסיכה שהתחילה לנוע בארצות נכר הגיעה יום אחד לממלכה שלא הכירה ולמראה יופייה הרב והחן הרב שהיא השרתה, סופר למלך של אותה ממלכה עליה והוא הזמינה לארמון על מנת להתרשם ממנה, כאשר בליבו המחשבה כי זאת הכלה שחיפש לבנו יורשו מזה זמן רב. ואכן היא שבתה את ליבו, הן ביופייה והן בהתבטאותה, והן בנימוסיה. ומיד שאל אותה באם תהיה מוכנה להינשא לבנו יורש העצר. כמובן שהיא השיבה בחיוב והמלך הורה על מסיבת אירוסין גדולה שבה הוא הזמין את כל המלכים מסביב לממלכתו ואשר ביניהם היה גם המלך שהוא אביה של הנסיכה, אשר כמובן לא ידע שמדובר בבתו. וביום הגדול הוא הופיע עם פמליתו וכל אנשי ביתו למסיבה. ובראות הנסיכה את אביה וקרוביה היא הורתה לטבחים שעמלו על הכנת הכיבודים והארוחות כי למלך הנ"ל שהוא אביה יוגשו כל המאכלים ללא מלח ולו גם טיפה של מלח. וכך אכן היה. כל התבשילים והכיבודים שהוגשו לאותו מלך היו ללא טיפת מלח. המסובים החלו להתכבד לשתות ולאכול. וכאשר הוא טעם מהמנה הראשונה, כרכם את פניו ולא המשיך לטעום כי זה היה ללא מלח,הוגשה מנה שניה וכך הלאה ובכל פעם שניסה לטעום נפלו פניו והרחיק את הצלחת מלפניו ונשאר רעב ומעונה עד שהמלך שהזמינו התערב ושאל אותו מדוע אינו אוכל כשאר המוזמנים כי זה מעליב אותו מאוד. השיב לו המלך אבי הנסיכה: איך אפשר לאכול או לטעום מהאוכל שאין בו טיפת מלח שזה הדבר היקר בעולם ואין שני לו ?

כאן התערבה הנסיכה שהיא בתו של המלך ואמרה לו: אז איך זה שגירשת אותי מביתך רק כי אמרתי שאני אוהבת אותך כמו המלח והנה אתה בעצמך אומר כי המלח הוא הדבר היקר בעולם? כאן המלך נפל לרגלי בתו ביקש את סליחתה וכמובן החזיר לה את כל זכויותיה בממלכתו.

הסיפור מוקדש לאבי ז"ל עטר אברהם(אפרים) מורה ומחנך במשך שנים רבות בעירק.את הסיפור שמעתי מפיו.
 

סיפור זה נשלח אלינו על ידי הרושם המסור עטר רון-סמי. הסיפור שובץ באתר בז' אלול, תשס"ז. 21.8.07.