ברחוב עץ החיים בין הרובע הארמני לרובע היהודי מצטנע לו מוזיאון קטן ומקסים, מוזיאון חצר הישוב הישן. בבית העומד כאן כבר מהתקופה העותמנית משחזרים את חיי היום יום של התושבים היהודים בתקופה העותמנית, במאה ה- 19 ובימי המנדאט. המקום מלא בחפצים ובסיפורים מרתקים. גם המפגש עם המבקרים במקום מרגש מאד. אנשים מספרים חוויות מילדותם או סיפורים ששמעו מהוריהם והורי הוריהם. מדי פעם מגיע סיפור או מפגש מרגשים במיוחד. כזה היה המפגש עם זהבה עמל. בדיוק סיימתי את ההדרכה לקבוצה של גמלאים כשאחת הנשים פנתה אלי בהתרגשות וביקשה לדעת אם אוכל להשיג לה העתק מן התמונה של חזרת שבויי הרובע היהודי משביים. התמונה עמדה שם כחלק מתערוכה על הרובע היהודי במלחמת העצמאות. היא סיפרה שאביה דוד מויאל מופיע בתמונה. הלכנו יחד לחדר כדי שתראה לי אותו ואז להפתעתי היא אמרה ש"הפתח לא היה כאן במקור אתם שיניתם". "איך את יודעת שאלתי?" "גרתי כאן כשהייתי ילדה", השיבה לי. המשכו של המפגש היה סיור משפחתי שערכתי עם זהבה, כיום עמל, ובני משפחתה ברחבי הרובע היהודי ובחצר הישוב הישן. בסיור סיפרה לנו מזכרונותיה והמשפחה אף הכינה ספר עם הסיפורים. הנה סיפור אחד האהוב עלי במיוחד: זהבה למדה בבית הספר לבנות שנמצא בבניין מול חצר הישוב היום. בחג השבועות לבשה לכבוד החג את השמלה הלבנה החדשה שתפרה לה אמא שלה. היא שמחה מאד בשמלה היפה אבל, באחד השיעורים נפלה קסת הדיו, הדיו נשפך והכתים את השמלה החדשה. זהבה לא איבדה את עשתונותיה. מיד חצתה את הסמטה הקטנה ונכנסה לביתה. החליפה את השמלה בבגד נקי ומיהרה חזרה לחדר האוכל בבית הספר. שם, מצאה את אחד מכדי החלב בו הביאו חלב לארוחת עשר לכל הילדות. היא הכניסה את השמלה אל הכד עם שאריות החלב ושיפשפה היטב. ממש כמו שלימדה המורה בשיעור לכלכלת בית בשבוע הקודם. ואכן, הכתם ירד והשמלה חזרה להיות לבנה ויפה.