סיפורים נוספים:
עטיפת השער עוצבה על ידי שירה שכטר. ד'מות היהודי והערבי מאותו גזע.

מעשה האדמה ושני השכנים

נכתב על ידי: יהודה עצבה

לשמיעת מעשה האדמה ושני השכנים:

פעם באו לאבו נוואס שני שכנים מן הכפר. מספר האחד: וואלה יא אבו נוואס, היה לי בית בכפר וחלקת שדה שלי. יום אחד החלטתי לצאת לעולם. "שמאת הווא"  חשבתי שהטיול  בעולם יהיה קצר, אבל הוא התארך בשל המזל שחיכה לי בחיים: במשך הזמן הכרתי אישה' נולדו לי ילדים ועברו בנתיים איזה ארבעים שנה. התגעגעתי לאדמתי וחזרתי אליה ומה אני רואה יא אבו נוואס? שכני לקח את אדמתי, עיבד אותה ומסרב לתת לי אותה חזרה.

האדמה היא אדמתי שלי, יא אבו נוואס ולא אוותר עליה לעולם. מסיים השכן את דבריו וידו לופתת את השברייה במבט האומר הכל. - מה יש לך לומר?  פונה אבו נוואס אל השכן.

 - וואללה כל מילה שלו אמת. פתאום יוצא השכן  שלי את ביתו, עוזב את אדמתו ולא חוזר אליה. עוברת שנה, עוברות שנתיים ושלוש, והאדמה מעלה קוץ ודרדר. "מוש חראם"?, לא חבל יא אבו נוואס?, עליתי על האדמה, ניכשתי את העשבים השוטים, סיקלתי, זרעתי וראיתי ברכה בעמלי. כל השנים הארוכות האלה אני מעבד את האדמה ודואג לה. אדמתי היא ולא אוכל להיפרד ממנה לעולם. מסיים השכן את דבריו ואוחז בשברייה שבידו.

עוד מעט ודם יישפך. רגע של חרדה עובר על בני הכפר המצפים בדממה למוצא פיו של אבו נוואס. לפתע הוא מצווה על השכנים: - בואו!

 - לאן? - שואלים בחשש.

 - אל השדה, אל האדמה,  משיב אבו נוואס. - עלי לשמוע מה בפיה, שכן גם דעתה חשובה.

 הכול מלווים את אבו נוואס אל חלקת האדמה וכאשר הוא מתכופף ומצמיד את אוזנו אל האדמה ומהסה את הקהל באצבעו לבל יעורר רעש כדי שיוכל לשמוע טוב יותר, חוששים בני הכפר שמה נשתבשה עליו דעתו. אך הכל יודעים שיש לכבד את אבו נוואס. לאחר דקות ארוכות הוא קם וממלמל ספק לעצמו, ספק אליהם: - כן, כן. (אל) חק מעכי - הצדק אתך.

 - מה הוא משפט הצדק? מה אמרה לך האדמה? - נזעקים שני השכנים.

 - פשוט מאוד. היא אמרה: איני שייכת לא לך ולא לך, כי שניכם שייכים לי.

                     ======================================================

אבו נוואס- משורר ערבי מן המאה השמינית-תשיעית, ידידו של הכליף הארון (אל) רשיד. פרסומו משתקף באגדות רבות שסופרו עליו, חלקן באלף לילה ולילה.

 מורי ורבי פרופסור דב נוי הסב את תשומת לבי כי הסופר יוסף נוימן ב"מאה מאמרות עם" שיצא לאור בהוצאת חוג ידידי ייוו"א בארץ ישראל, תל אביב, תש"ח. הוא מביא את הפתגם ביידיש ואת תרגומו. " דער זאגט: די ערד איז מיינע, דער זאגט: די ערד איז מיינע, און די ערד זאגט: איר זייט ביידע מיינע.

תרגום: שנים אוחזין באדמה, זה אומר: כולה שלי וזה אומר: כולה שלי, והאדמה מה אומרת? שניכם שלי.

אכן מוטיב זה מופיע גם בסיפורי עם חסידיי, ראה גירסה כפי שמובאת אצל דרויאנוב,  וגם אצל שבטים אנדיאנים מצאתי זאת.

 

     

 

 

 

 

 

 

 
 


© כל הזכויות שמורות

 
|