שיעור שמיני. עולם הסיפור, מאת: נורית שני

נכתב על ידי: נורית שני

לצפייה בסרטון שיעור שמיני. עולם הסיפור, מאת: נורית שני:

 
הסיפור מסודר במילים אנשים מגיעים לטכסט לא פעם כיון שהם אנשים מבינים ואני מצאתי שסיפור טוב קורה כאשר לא רואים את המילים אלא רואים בראש סרט רואים את התמונה והמספר רק מתאר במילים את התמונה שהוא רואה. אחד התרגילים אולי שיכולים להיות טובים לכם אנשים שהם במקום ללכת אל המילה ולספר את המילה, במקום ללכת לעניין ולספר את העניין, לנסות לראות אותו קודם בדמיון, כמו חלום. לדמות כאילו אתם רואים סרט שאתם מספרים. ורק אז לראות שבחוץ יש מישהו שלא רואה את הסרט שלכם ואז להתחיל לספר לו את הסרט שאתם רואים בדמיון, לצייר לו את הציורים.
 
זה מה שאני עושה ואני רואה שזה מאוד חסר, כל פעם שאני מקשיבה לאנשים מספרים, אני רואה שחסר לי הדמיון שלהם, הם לא רואים. הם מספרים לי מילים והם רואים את הדף כתוב ויוצא שאני מקשיבה לסיפור וגם רואה דף כתוב. אני לא רוצה לראות דף כתוב, אני רוצה לראות את הסיפור קורה בדמיון שלי, אני לא יכולה לראות אותו אלא אם כן מישהו זה קורה לו עכשיו בדמיון שלו.

להמחשת נושא הדמיון הקשיבו לסיפוריה של נורית שני כאן.
 
 

 
איצטרובלים. ציור: נורית שני
© כל הזכויות שמורות
ט"ו, תמוז, תש"ע. 26.7.10


7. נורית חביבה
מאת: שרה 30/07/2010
שמעתי אותך ,צפיתי בך וכמובן קראתי את משנתך המסודרת. שמעתי דרכך את אביך היקר .מורי ורבי. יוסל בירשטיין, שאני מרבה לספר את סיפוריו ,כמו היו סיפוריי האישיים. אביך צייר את סיפוריו,אני מודה שיש לי קושי לספר סיפור אישי אותו כתבתי ואני מרבה לעשות זאת, מבלי להיות שבויה במילה הכתובה בטקסט. וכך נפגמת האותנטיות שלי , החיות, הספונטניות ,הסיפור נשמע מדוקלם, מצאתי לנכון לספר תחילה את סיפוריי ,יותר מפעם אחת ורק אחר כך לכתוב אותם. בעיניין הלבוש למספר. כבר נכחתי בבמות של מספרים בהן התהדרו המספרים בלבוש פולקלוריסטי ,בוכרי , הודי , תימני, ,מספר שנוהג לחבוש כובע רחב שוליים, יש לי חברה שעולה לבמה לספר כשהיא לבושה בשכמייה צבעונית מטלאים, ראיתי מספרים מרושלים ,מספרות לובשות מיני שמגלה טפחיים, ראוי שיהייה המספר מקפיד בלבושו , מכבד עצמו ואת הקהל, ובעיקר יתאים את הופעתו לקהל לפניו הוא מופיע. לפני קהל דתי , חרדי יצניע בלבושו. אני בדרך כלל לבושה כפולנייה מתוך סיפוריו של אביך. אינני רוצה לכלות אף נימה מפולניותי המהוללת. לסיום ,,,האם תרשי לי לספר אחד מסיפוריו של אביך ויהודה יתעד במצלמתו.?? סיפור שימחיש את הנושא . לתאר ,ולראות ,ולהראות את הסיפור , אחריו ניתן לנהל דיון מקצועי. נעמת לי מאד.
6. תודה לרבקה אביב
מאת: נורית שני 28/07/2010
תודה על התגובה, על החיזוק ועל התזכורתהחשובה לגבי פוליטיקה ואומנות
5. כי הבגדים עושים את האדם
מאת: יהודה עצבה 26/07/2010
אכן הסוגיה שמעלה כאן נורית היא נושא מרתק בפני עצמו לנו כמספרי ומספרות סיפורים בפני קהל. שאלת הלבוש המייצג אותנו במעמד הסיפורי, האם היא חשובה או לא. מה תפקידו של הלבוש? מה חשיבותם של פרטי לבוש? עד כמה קהל הייעד הוא מרכיב בשיקול בחירת הלבוש שלנו במעמד הסיפורי לפני הקהל? האם להופיע תמיד עם לבוש קבוע מבלי להתחשב בכך שלעיתים יש ללבוש אמירה מתריסה או מחמיאה כלפי קהל זה או אחר. בל נשכח שאנו עלולים ללכת לאיבוד בשיקול הדעת מול מגוון הקהלים הרב והמגוון בארצנו הקטנטונת בהתייחסות לחלקו של הלבוש בהיגד הסיפורי. מעניין יהיה לשמוע מספרים חדשים וותיקים המתייחסים לנושא זה שלכאורה הוא שולי, אך, האם אכן הוא שולי? בהקשר זה אציין כי סיפורי עם רבים מתייחסים ללבוש האדם והיחס אליו בעקבות כך. ולסיום אני מודה לנורית שהעלתה את השאלה המטרידה אותה בימים אלה.
4. לבוש חיצוני, לבוש פנימי
מאת: נורית שני 26/07/2010
תודה ליהודה על התגובה. אכן לבוש, בקבלה שלנו יש לו משמעויות רבות. הוא איננו רק הבגד שאנחנו לובשים על גופינו לכסות מערומים. הוא גם הכלי המכסה את האור. המילים הנותנות צורה לתוכן. הצורות הנותנות הבעה לדימוי. אם תוכלו להגיב על ה'לבוש' בכול רמותיו, כאשר אתם מספרים סיפור. "למי אתם מספרים?", "איך הוא היה רוצה את זה?", "מה איכפת לי?", "כן איכפת לי!" אז איך אנחנו עושים את זה, ביחד ולחוד?
3. לבוש-דת-פוליטיקה-מספר
מאת: רבקה אביב 26/07/2010
נורית,נהנתי מאוד לשמוע אותך את נעימה וגם יפה,קניתי את הרעיון הנהדר שלך ואני מאמצת אותו "להתחיל לספר לו את הסרט שאתם רואים בדמיון ולצייר לו את הציורים" וציורים בדרך כלל הם גם בצבע אז מה טוב ומה נעים.תודה לך. לנושא לבוש,פוליטיקה דת ודעה אישית, ובכן סליחה אינני מבינה כל כך על מה מדובר א. נושא הלבוש הוא נושא מאוד מאוד אישי לכל אחד מאיתנו מי אני שאשפוט או אבקש מישהו להתלבש אחרת, כמובן שלבוש פרובוקטיבי לא מכובד ולא מתאים למספר מול קהל, זאת דעתי האישית בלבד כמובן והשאלה מה המספר מעוניין לשדר עם הלבוש שלו ואיזה קהל מגיע לשמוע את המספר?גם פרמטר מאוד חשוב הלבוש צריך להיות נקי מכובד גם בתור תלמידים מאוד אהבנו את המורים לבושים יפה ומכובד כעת בתור מספרת מתחילה אני חשה שבדקות הראשונות מודדים אותי מכף רגל עד ראש אך לאחר מכן הקהל מתמקד וקשוב לסיפור ועד כמה הוא מעניין ומרתק הסיפור שוב זאת דעתי אולי אני טועה.פרפורמר אמיתי מכובד ואיכותי צריך להתמקד בלספר הכי טוב שיכול, ולא להיכנס לנושא פוליטי או דתי ברגע שהמספר נוגע בזה זה כבר לא טהור ונקי כפי שק.ס.ם.צריך להיות.אמן חייב לדעת להפריד בין דת ופוליטיקה כאשר זמרים או שחקנים מערבבים את האמנות שלהם בו ברגע מיידית מאבד אפקט את האמן שבתוכו.אחזור על כך זאת דעתי האישית ואני יודעת בוודאות שגם אשתדל להתלבש מכובד מיוחד נקי !כך גם מבטיחה לעצמי לא להזכיר שמץ ולו קטן מדעותיי הפוליטיות או דעותיי לגבי דת.את נורית ויהודה מורי היקר אתם מספרים כה ותיקים ומצויינים שאני פשוט קטונתי לעוץ עצה,אלא רק להביע כמובן את דעתי האישית שהזכרתי מספר רב של פעמים.היו ברוכים
2. על אקטואליה ועל מגידים
מאת: נורית שני 26/07/2010
על אקטואליה ומגידים שוחחתי עם יהודה על תופעה, שאני פוגשת בשנה האחרונה, כשאני מספרת סיפורים ומזמינה את הקהל לדאות עימי בדמיון. לעיתים אני רואה שהקהל מודד אותי על פי דוגמות של פוליטיקה, ("מה היא חושבת שאם בציור מציירם שני אנשים מסתכלים זה על זה ואוהבים אז גם במציאות, באמצעות הדמיון נשנה את העולם?") או ששופטים אותי על פי תפיסות סקטוריאליות חברתית ("אני דתי/ה איך היא מעיזה, הגברת המספרת, לספר לי על ההוויה החילונית הרי זו טרפה לאוזניים"). ויהודה אמר לי. לבשי חולצה, כסי את הכתפיים אחרת הדתיים לא יזמינו אותך. אני רוצה לפנות על גבי האתר הזה ולצטט את הרב לאו שברך השבוע, גם באוזני קבוצת תעשייה היוצרת לחרדים מקומות עבודה. הוא אמר אני משמיע ברכה זו לכול אלה שיש להם כיפה על הראש. לאלה עם השטריימל, ולאלה עם הכיפה הסרוגה וגם לאלה שיש להם על הראש את כיפת השמים. אנחנו עם אחד. הרב לאו מהצד הדתי והגברי, לבוש על פי כללי האצילות הפולנית של המאה ה-13, אומר את דברו ואיש אינו מעז להעיר. ואני כאישה, הלובשת שמלה ללא כיסוי ראש ובקיץ ללא כיסוי כתפיים כי ההמצאה ההיא באה מאירופה ואינה מתאימה לנו באוגוסט ויולי, מוצאת עצמי זקוקה לדיפלומטיה על גבול הרמייה. התגובות האלה גורמות לי לחשוב שעלי להסתיר דברים שאני רואה במציאות הישראלית. כי אם לא אהיה נחמדה לא יזמינו אותי לספר. עלי להיות ילדה טובה! עולים בדעתי כול המגידים שהילכו מכפר לכפר לדבר באוזני בני אדם. הנביאים שלנו היו מגידים, ישו היה מגיד, הבעש"ט והרבי נחמן מברצלב היה מגיד. ושמעתי אתמול את הרב לאו, שבא לברך מפעל חדש, הוא סיפר סיפור וכול הבעות הפנים היו שם, של מגיד המבקש לעורר חיוך. גם הרב לאו הפוליטיקאי החכם, הוא מגיד. אני שולחת לכם את מצוקתי ומקווה שדרך הקשב שלכם אמצע את הדרך לספר על עניינים של מחלוקת באופן נגיש לכול אוזן.
1. ממש מסכים
מאת: אילן ענבר 25/07/2010
שלום לך נורית, אני ממש מזדהה עם התיאור שלך של לצפות באדם ולדמיין שהוא מספר מהדף. גם כמספר וגם כשחקן חייב האומן להתרחק מהמילה הכתובה ולתת דרור לדמיון ורק אז יווצר החיבור הקסום בין מספר לקהל
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|