אורפאלי נשאר תמיד אורפאלי

נכתב על ידי: מאיר מיכה

השבוע הזכירה לי בתי הבכורה שיש לה יום הולדת.  תמיד ביום ההולדת שלה יש לי אסוציאציות לא כל נעימות מהפדיחות שעשו לי האורפאלים בבית הכנסת בזמן שעליתי לתורה על מנת לקרוא את את שמה, ובכן נהוג בבית הכנסת להזמין את אבי הבת לעליית שלישי על מנת לקרוא לתינוקת בשמה החדש.
ובכן הגעתי לבית הכנסת חמוש במטעמים וסוכריות ורציתי לשמח את המתפללים בהולדת בתי הבכורה.  הגיע הרגע המיוחד בו הגבאי סלים גילה ז"ל מכריז ייעלה ויבוא אבי הבת', בעליית שלישי תוך כדי שירת יעלה,יעלה, בואי לגני. אני מאושר כולי מתקרב אל הגבאי בליווי זריקת סוכריות , והנה חבורת האורפאלים מתפלחלי בית הכנסת, במקום לשיר ולכבד אותי כמקובל, החלה להשמיע קריאות גנאי מעליבות, איכס עליק! וכל זה בליווי שמיעת תרועות טיזזזזזזזזזזזזזזז! עליק פוגעות מאוד.
למען האמת הרגשתי נבוך, לא הבנתי מה רוצים ממני. לאחר קריאת שמה של בתי יהודית.  אמי המנוחה ואחותה ציפורה שתבדל לחיים טובים זיכללו,(קולולוווווו) קולני ושמח ולאחר שהסתיימה התפילה הרגשתי על הפנים. כאילו הייתי צריך להתנצל על שנולדה לי בת. בת? ממש בושה, לדברי המתפללים.
בסיום התפילה ערכנו שולחן למתפללים כפי שאימי רק יודעת. כל המטעמים בליווי כמה בקבוקי ערק מסוג אקסטרא פיין,( משקה האהוב על האורפלים) ואז לאחר כמה כוסות שוב חזרו הלגלוגים מצד המתפללים: בת באה לך ואתה חוגג? טוב מעלש בפעם הבאה יבוא בן.
אמרתי בליבי אני עוד אראה לכם. בשעה טובה כעבור כמה שנים אשתי בישרה לי שהיא בהריון מיד התחלתי לחלום שהנה הפעם יוולד לי בן ואכנס לבית הכנסת כמנצח תוך שאני מראה לאורפלים אצבע משולשת.
טוב, מה נעשה? שוב נולדה לי בת ואמרתי לאימי שאני לא חוזר לקרקס הזה, ובטח לא עם אותם המתפללים האורפלים.
בלית ברירה הלכנו לבית כנסת אחר לתפילת 'הנץ' שחס וחלילה לא יזהו אותי. בכל אופן בת שנייה זה כבר יותר מידי לבן העדה האורפאלית. אימי היקרה ז"ל שגם הייתה החברה שלי רצתה מאוד שיוולד לי בן. אבי היקר נפטר בנתיים, והיה חשוב לה שיהיה לי בן על שמו.
אימא לקחה אותי כל פעם לרבנים שיברכו אותי בבן זכר,והסבירה לי שבפעם הבאה שארצה להכניס את אישתי להריון עלי לישון שבועיים בחדר נפרד ולאחר מכן לשלוח אותה למקווה, ואז להסתער עליה. זה מתכון בטוח.
וואלה מה אגיד? היה קשה? מה לא עושים כדי שיהיה בן. והנה הגיע השעה, שלחתי את הבנות לישון אצל הסבתא שלהם, את אישתי שלחתי כמובן למקווה והתכוננתי לרגע שאישתי תחזור מהמקווה. שתיתי חצי בקבוק יין עימעמתי את האורות, שמתי ברקע את חוליו איגלסייס וחיכיתי לבואה של אישתי.
 לפתע שמעתי צילצול בדלת, שמחתי. רצתי לכוון הדלת פתחתי את הדלת וואי! וואי! איזו בעסה. בכניסה, עמד בן דודתי שהחליט שהוא בא לבקר אותי בלי הודעה מוקדמת. הפרצוף שלי החוויר מהבעסה, אבל מייד התעשתי ואמרתי לו: בבקשה אל תגיד לי שדודה רבקה מתה, מה קרה שאל אותי?
אמרתי לו מה לא שמעת? אשפזו את דודה רבקה במצב קשה רוץ לבית החולים, אני גם בדרך לשם, המסכן החוויר ואמר: טוב אני נוסע לשם, תגיע גם אתה. אמרתי לו: מיד אני מגיע.
 איך שעזב את הבית לגמתי עוד חצי בקבוק יין, ואשתי היקרה הגיעה חמש דקות לאחר שהחמור עזב את הבית. לאחר תשעה חודשים בשעה טובה נולד הבן המיוחל, ולשמחתי הברית נערכה בשבת בבית הכנסת של האורפאלים.
באותה שבת הגיע עוד מתפלל לאותו בית כנסת של האורפאלים שנולדה לו בת, ואותו בחור שעלה בעליית שלישי גם זכה לקריאות איכס! ותתבייש! אבל הפעם אני הייתי ראש הכנופיה שצעק חזק יותר מכולם קריאה השפילה אותו.
אימי המנוחה אמרה לי: תתבייש לא יפה. אמרתי לה: אני צריך להתבייש? שהוא יתבייש, ממתי עושים חפלה ללידת ילדה?
ככה זה. אורפאלי נשאר אורפאלי,  

 
טכס ברית המילה בבית הכנסת אוהבי ציון
© כל הזכויות שמורות
מוצש"ק ג', סיון, תשע"ג. 12.5.13


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|