שואב המים

נכתב על ידי: נחמה כהן

לאליהו הנביא יש פמליה משלו, אנשים ההולכים בדרכיו וממלאים את השליחויות שלו לטובתם של בני אדם לפי דרכו. יש אומרים שהם אנשי אליהו ויש אומרים שזה הוא בעצמו בצורה זמנית שבחר לו ואנשים אלה הם בדרך כלל מדלת העם, עניים וענוי העולם, חלכאים ונדכאים ופשוטי עם אע"פ שלפעמים הם מופיעים גם כפרשים או כבעלי אחוזות. זה קורה במקרים נדירים, בדרך כלל הם נמנים עם העניים והחולים והמדוכאים ומשרתי הציבור הפשוטים ביותר, כגון משמשים, חייטים, סנדלרים, חוטבי עצים ושואבי מים, והרבה מספרים על כגון אלה שכוונתם להראות את גדלותם של הפשוטים לכבד אותם ולהתייחס אליהם כמו לחשובים ביותר, שכן מאד ייתכן שהאיש הפשוט, החייט, הסנדלר, העני הנודד או שואב המים, אינו אלא אליהו בעצמו או אחד מהשליחים הנסתרים שלו.
 היה יהודי שואב מים ר' אהרן, שאמרו עליו שהוא מל"ו הנסתרים ושכוחו בא לו מהשמיים ולא מגופו. היה רזה וצנום וידוע חולי והיה הולך בכל יום הרבה מילין לנהר לשאוב מים ולהביא לבתי ישראל שהיו מרוחקים מהנהר. היה סוחב את דליי המים על הכתפיים והולך ישירות, הלוך וחזור עשרות פעמים ביום, והתפלאו על שאינו נופל תחת כובד הדליים ואיך הוא יכול להמשיך בעבודה מפרכת זו. אבל הוא אף פעם לא התאונן, כוחו תמיד אתו ושמח בעבודתו – להביא מים לבתי ישראל, והיה מתחיל את עבודתו תיכף במוצאי שבת, תיכף אחרי ההבדלה וממשיך עד שעה מאוחרת עד חצות ואפילו עוד יותר אם היה צורך בכך. ואמרו עליו שהוא מביא את המים במוצאי שבת לחולים ולאלמנות חינם בלי שכר – כמצווה משלו, מתנת חינם לעניים, מים מן השמיים.
 ר' אהרן שימש גם כמשמש שני בבית הכנסת, היה מנקה את בית הכנסת ומסיק את התנור בימי חורף לסליחות ולחצות.
 היה זה במוצאי שבת בליל הסליחות. קר היה בחוץ ורטוב והגבאים של בית הכנסת הקדימו לבוא לבית הכנסת לפני הזמן כדי לצוות על ר' אהרן להסיק את התנורים שיגידו סליחות מתוך חום ולא מתוך קור, אבל בבית הכנסת לא מצאו אותו. חיפשו אותו בדרך לנהר ולא מצאו אותו. בוודאי שהוא עסוק במצוותיו, לגלגלו עליו והתרעמו על שאינו מופיע כשקר בבית הכנסת.
 והוא באמת, נכון, עסוק היה במצוותיו, הביא מים לבתי העניים ולבסוף הביא מים לאלמנה ששכבה חולה בביתה. הוא לא ידע שהיא חולה, אבל היא שלחה את הבן הקטן ללכת אליו להביא למענה קומקום מים, לחמם ולשתות, ור' אהרן כשראה את הילד שמח עליו מאד ואמר לו שתיכף יביא מים: "תגיד לאמא שלא תדאג שאני אביא שני דליים מים לכל השבוע ואף אחמם את המים שלא תדאג".
 והוא הביא את המים והאלמנה ביקשה סליחתו, על שהטריחתו ואין לה במה לשלם. והוא ענה לה שלא הטריחה אותו לגמרי, ואם אין לה מה לשלם שלא תדאג, "אספן אני", ענה לה, "ואני אוסף לי שכר לעולם שני, לכשאכנס לדירתי השנייה שם תשלמי לי, נכון?", "נכון!" ענתה האלמנה, "אם רק יהיה לי במה". "בוודאי שיהיה", ענה לה ר' אהרן בחיוך. חימם את המים ונתן לה לשתות לבריאות ואיחל לה שנה טובה.
 כשבא ר' אהרן לבית הכנסת, התנפלו עליו הגבאים: "איפה היית? קר להתפלל, תסיק את התנור שנתחמם". אולם הרב אמר לגשת תיכף לסליחות ולא לחכות עד שר' אהרן יחמם את ההיכל. הרב ידע ממעשיו של ר' אהרן ואמר: "ר' אהרן לא צריך להסיק את התנור לחמם את ההיכל, הוא בעצמו תנור מחמם". וסיפר להם ממעשיו של ר' אהרן והציבור התחמם והתפלל בהתלהבות גדולה.

 


© כל הזכויות שמורות
טז', חשון, תשע"ב. 13.11.11


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|