על ל"ג בעומר ומנהג החלאקא.

נכתב על ידי: אברהם משה לונץ

                   ל"ג בעומר
בכל בתי הכנסיות אשר לעדת החסידים בכל ערי ארה"'ק יעשו בליל ל"ג בעומר הדלקה ושמחה לכבוד ולעלוי נשמת התנא ר' שמעון בן יוחאי אשר ביום הזה שבה רוחו למקור חוצבה, ומלבד ההדלקה והשמחה שבבהכ"נ בליל ל"ג בעומר, הנהו יום של שמחה והתרועעות בצפת וירושלם.
יושבי צפת יחוגו ביום הזה חג והלולא על גבר רשב"י אשר בכפר מירון. הרחוק כשתי שעות מהעיר, והוא נודע בשם "הלולא דרשב"י". להחג הזה יתאספו – מלבד רבים מיושבי טבריא הסמוכה לה ומעטים מיתר ערי ארה"ק – גם אנשים נשים וטף מכל קצות ארץ תוגרמא (כארם צובה ובבל), הרי קוקז, בוכארא ופרס, ויש אשר יכתתו רגליהם לכת רגלי בהדרך הרחוקה והנוראה הזאת. וכל ההמון הרב הנפרד ומקובץ הזה יחוג את חג ההלולא בתכונה משונה ומוזרה מאד: בלמוד ותפלה. בשירה וזמרה, ברקודים ומחולות, בשמחה ותרועה משך יום תמים, ופתיחת החג היא ע"י "הדלקה" אשר תעשה על גג ביהמ"ד הבנוי מעל הקבר.
ויושבי ירושלם אשר גם נפשם נכספה וגם כלתה לשמחה והתרועעות כללית למצער פעם בשנה, קבעו למו ג"כ את היום הזה לחג והתרועעות בחלקת שמעון הצדיק הרחוקה כעשרים רגעים מהעיר. – מהבוקר עד הערב ילכו המונים המונים מיושבי ירושלם להשתטח בהמקום הזה. מהם ילכו רק להשתטחות רוחנית, לאמר: להשתטח על קבר שמעון הצדיק ושאר קברי הצדיקים אשר בסביבותיו ולהתפלל על צרת נפשם ועל פליטת אריאל בכלל, ומיד ישובו לבתיהם. ומהם ילכו לשם השתטחות רוחנית וגשמית כאחד, ואחרי גמרם להתפלל על קברי הצדיקים, ישטחו למו שטוח תחת אחד העצים הרעננים אשר בהחלקה לשאף רוח ולהתרועע עם מיודעיהם ומכיריהם. ויש אשר יבאו רק לשם השתטחות גשמית לבד, והמה יתרועעו ישירו ויזמרו ויטיבו את לבם חלק גדול מהיום בחברת נשותיהם, בניהם, בני משפחתם ומיודעיהם.
 
– בכלל יש לחג שמעון הצדיק צורה יותר מנומסת ויותר נאה מאשר לההלולא דרשב"י בצפת, עד כי אותו נוכל לקרא כמעט בשם "חג לאומי". – ומלבד הטובה העקרית אשר הביא החג הזה בכלל, בתתו האפשריות ליושבי ירושלם אשר ישבו עד לפני עשרים שנה צפופים ודחוקים בתוך העיר, לשאיפת אויר צח, עוד סבב דבר טוב שני והוא כי על ידו קמה מערת שמעון הצדיק והמערה הנשענת לה וכל החלקה הגדולה אשר בסביבותיה – אשר היתה מקודם אחוזת אחר הישמעאלים והוא קבל מכל מבקר המערה 20 פרוטה – למקנה לעדת האשכנזים והספרדים בירושלם.
הרבה מחכמי הספרדים נוהגים להיות נעורים ולעסוק בתורה בכנופיא יחד בכל לילה מלילות השבוע הששית של הספירה. ויש ישיבות שיש להן הספקה מיוחדת. ומנהג קדום הוא ויש לו טעם עפ"י הסוד.
  
                מצות הנחת פאות הראש.
 
המנהג הזה נקרא בשם "חאלאקא" (משורש חלק בערבי שפתרונו תגלחת).
 
בהמלאות להנער שלש שנים והוריו יאבו לספר שערות ראשו בפעם הראשונה, יזמינו את כל קרוביהם ומיודעיהם ויכבדו את כל אחד מהנאספים לספר איזה שערות מראש הילד עד כי יוסרו כל שערות ראשו מלבד הפאות, וסעודה קטנה תעשה להנאספים.
המנהג הזה יעשה על הרוב בל"ג בעומר, והספרדים נהגו לפנים לגלח את בניהם בחוה"מ פסח בביהכ"נ ושם היו עושים שמחה גדולה ומהדרים אחרי סַפָּר ישראל עני.
יושבי עה"ק צפת וטבריא תוב"ב נוהגים את המנהג הזה ביום ל"ג בעומר (ח"י אייר) בחצר קבר הרשב"י בכפר מירון ושם יוחג המנהג הזה ביתר שאת: הילדים יולבשו בבגדים יקרים, חלי וכתם ועדיים יושם על ראשם, לבם וזרועותיהם. קרוביהם ומיודעיהם ירכיבום על כתפם, ירקדו יחוגו עמם יזמרו וינגנו שירים ופזמונים בשפת עברי וערבי שעות אחדות, ואח"כ ימלאו את המנהג הזה באופן הנזכר, ושמחה גדולה ישמחו אז. גם הרבה מבני ארץ הקדם אשר יבואו לצפת לחוג ביום הזה את חג "הלולא דרשב"י" יביאו את בניהם הקטנים עמם לעשות שם את המנהג הזה (ראה "ל"ג בעומר").
 

 
קבר רשב"י. יוצר הקובץ: 'צילמתי'. ויקיפדיה העברית, רשיון-השימוש.
© כל הזכויות שמורות
ערב יום העצמאות תש"ע. 19.4.2010


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|