קובץ סיפורים 15

נכתב על ידי: חיים מזר

              הסתם
הוא הופיע ונעלם. כבמטה קסמים שקע לתוך מצולות אישוניו. את עצמו הוא הצליח להכניס למצלמה תלת ממדית, אם כי לא הבין מה צילם. היתה זו עבורו תמונה חסרת פשר בריקנותה.. כל תקוותו היתה לרדת לפשרה של דמות זו מבלי להסתכל בעיניים של עצמו. קשה לומר שהיתה זו משימה קלה עבורו. הוא הקדיש לכך את מירב שנותיו והעלה חרס. הוא הסתובב סביב ציריו לכל אשר נשאוהו רגליו. הגיע למרומי מעמקים ולעמקי רקיעים והצליח למצוא חורים לבנים. היה זה רק חלק זעיר מזעיר של תשליל של תשלילו וגם זה בבחינת קצה של זנב. השיחה היחידה שידע לקיים היא בין אישוניו לבין עצמן. כל אישון קלט רשמים ספורים וביחד ניסו לעבד את מה שראו. התוצאות היו עגומות למדי. פיסה מרחבית מתוך חור לבן חסר חשיבות בסיסית.
בבסיס אישיותו הוא היה אד ערפילי. דמות אמבואידית. פה רגל שם. יד, פה עין שם אוזן. הכול הופיע בכל עת, אך לא היו לו לא ראש ולא זנב. הוא היה ענן. אפילו גשמים לא יכול היה להמטיר. בקיץ הצטמק, בחורף כל הרקיע היה בשליטתו. הוא היה שליט לרגע מדומה. היה נדמה לו כי הוא לא יותר מאשר אשליה דמיונית. בתוך עצמו נבצר ממנו מלהבין כיצד הוא גם אשליה וגם מציאות. שמא זאת מציאות אשלייתית או אשליה מציאותית. מן חלום דו משמעי המשתמע מתוך חד משמעותיות חדה ובלתי מתפשרת.
היתה זו הצלחה מרשימה. הוא הצליח לממש את החידלון שבשיממון, להיות מין שממה הצומחת מתוך מחולות ריקניים אינסופיים. ריקנות חדה ועמומה כאחד. ריקנות שידעה לתחום את אי סופיותה בתוך מרחבים חסרי קץ. להיות מין שיממון גבישי הצומח בהרמוניה פראית לכל עבר, משתרג משתחל כתמנון רב זרועות לכל פינה חשוכה אינסופית. כל הצלחתו היתה תחושת שיכרון מלווה במנגינות שמימיות שפעפעו ממעיינות המאום. מנגינות שידעו לחדור לתוך נימי נימיו תוך כישוף אושיותיו. הוא ידע שהוא על סף התפרקות נכספת- להיות טיפות של כלום בתוך אינסופיותו של המאום. להיות מרחף נצחי.
הערה : המילה "מרחף" היא על משקל המילה מרחב.
16.5.1079
                         ווינקר
המכוניות חצו את הצומת. צופריהן השמיעו קולות געייה. מאחורי הרמזורים ניצב עדר של פרות. על כל פרה יושבים חמישה אנשים. שניים מקדימה ושניים מאחורה. משום מה כולם שכחו את הווינקר.
14.7.1986
                  כלבים
באשמורת הבוקר האחרונה נשמע קולו של התרנגול. השחר הפציע ונביחות הכלבים נשמעו במורד הרחוב. הכלבים ניהלו שיחה עירנית על דה לאח הא. מין שיחה לא מחייבת. אף אחד מהדיירים ברחוב זה לא הלך לעבודה. כולו האזינו לשיחתם של הכלבים.
23.2.1989
         שקיעה
השקיעה היתה רווית הוד והדר. הצופים היו כה דרוכים ונפעמים מרגעי השקיעה עד כי שכחו שהם צופים בשקיעת דם.
6.3.1989
         דיונונים
מי קובע את מחיר הדיו בשוק? דיונונים. למה?. יש להם מונופול.
30.4.2013

 
כלבים
© כל הזכויות שמורות
מוצש"ק טז', סיון, תשע"ג. 25.5.13


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|