מעשה המעיל ושברי הזכוכית או הנס שקרה בחנוכה.

לפני חמישים או שישים שנה היו שולחים שליחים מהארץ לכל מיני קהילות בחוצה לארץ לכל מיני תרומות בשביל ישיבות בשביל עזרה פה בארץ.

הרב של ירושלים שלח שני שליחים לפראג לפלוני אלמוני.

אמר להם: - תיגשו אליו בשמי הוא יקבל אתכם ויתן לכם תרומה כמו שאומרים כנדבת לבו.

לקחו צידה עלו על אנייה, וכעבור כמה ימים הגיעו לפראג ביום שישי בבקר.

לקחו כרכרה והלכו לשאול על האדם שצריכים ללכת אליו. הגיעו שעה לפני כניסת השבת דפקו בדלת והציגו את עצמם.

קיבל אותם לביתו בסבר פנים יפות וביקש מהם להזדרז, להיכנס, להתרחץ ולהתלבש לקראת קבלת שבת. וכן עשו מה שביקש.

כבר לא היה זמן לכבד אותם באיזה דבר ומיד לקח אותם לבית הכנסת, הושיב אותם במקום נכבד וקם איזה בחור בגיל עשרים וחמש לערך ונתן דרשה וקרא שיר השירים והתחיל להתפלל.

האנשים האלו פשוט היו המומים נדהמו מהקול הנפלא של הבחור הזה. גמרו להתפלל חזרו הביתה ישבו על שולחן ערוך מכל טוב שלא ראו מימיהם.

גמרו לאכול, קצת דברי תורה והלכו לישון. למחרת באשמורת הבקר הלכו לרחוץ פנים בשביל להתלבש. ראו בסלון הענק כל מיני דברים עתיקים יפים ויקרים מכסף וראו כד אחד גדול מכסף מצופה זהב ועליו קערת זהב ובתוך הקערה מונחים כמה שברי זכוכית ואפר מלוכלכים ואיזה מעיל כולו מלוכלך תלוי ומסביבו מסגרת מעוטרת בכסף וזהב. נדהמו לראות את התופעה הזאת. התלבשו יצאו לבית הכנסת עם הבעל בית. בדרך בקשו שיסביר להם את פשר הדבר שראו. אבל אמר להם שנחזור מבית הכנסת נשב על סעודה ואחרי הסעודה אני אסביר לכם. עכשיו אין זמן, נלך להתפלל קודם.

הלכו לבית הכנסת. הבחור עלה להתפלל, האנשים האלה מהקול היפה שלו שכחו אפוא הם נמצאים, היו במצב של שכרון מהקול היפה שלו.

גמרו להתפלל, חזרו הביתה. כמובן בסבר פנים יפות קיבל אותם לסעודה כיד המלך.

התחילו לומר פזמונים לשבת, גמרו חזרו לבית הכנסת למנחה. שוב חזרו הביתה לסעודה שלישית. אחרי סעודה שלישית בקשו שיספר להם על פשר הדבר שביקשו ממנו וכן התחיל מספר להם: - אני הייתי בחור, באתי לפראג התחלתי לעבוד ולהרוויח, הרווחתי הון, הון כסף. עיניכם רואות כל עושר שלי. שכחתי לגמרי מה זה שבת, מה זה תפילין מה זה בית כנסת שום דבר רק הלכתי לרוץ אחרי הון וכסף.

יום אחד אני נוסע בכרכרה שלי והיה גשם שוטף וראיתי ילד שוכב בביצה של מים מתייפח ובוכה. עצרתי את הכרכרה וירדתי לראות מה איתו. והנה הוא בוכה ומתייפח. שאלתי אותו מה הבעיה שלך? הוא אמר שלאבא שלו לא היו עשרה שקלים או עשר לירות האחרונות, היה צריך לבחור בין לקנות בהם אוכל לשבת או לקנות שמן להדלקת החנוכייה ובסוף החליט שאנחנו ניתן את הכסף לשמן לחנוכה ונזכה במצווה ונתאפק. לא נאכל. נקיים מצוות הדלקת נרות של חנוכה. נכנסתי לחנות, קניתי את השמן אבל החלקתי פה. הבקבוק נשבר והשמן נשפך. איך אלך הביתה? גם בלי שמן וגם בלי אוכל לשבת, אני לא יכול לעשות כזה צער לאבא שלי.

למשמע הדבר הזה, כל העצמות שלי והשרירים שלי הזדעזעו התחלתי לבכות הרבה יותר חזק מהילד. לקחתי אותו לחנות קניתי כמה בקבוקים של שמן, קניתי מתנות, קניתי אוכל והבאתי להם.

אמרתי להם - תעשו שבת וביום ראשון אני חוזר אליכם ואכן חזרתי אליהם ביום ראשון ולקחתי את הילד והמשפחה לאמוץ אצלי בבית.

אבל את הפרורים של הבקבוק הזה ואת הבוץ שהיה שם בשלולית ואת המעיל שלי שהתלכלך ושישבתי עם הילד בתוך הבוץ והנה המעיל שלי תלוי והזכוכיות המלוכלכות האלה בתוך קערת זהב, עבורי הם יקרות מזהב.

אם המשפחה הזו ויתרה על האוכל לקיים מצוות הדלקת נרות חנוכה זה לימד אותי.

מאותו יום אני בניתי גם בית כנסת ואותו ילד זה החזן ששמעתם וחזרתי בגללו אל הדינים שלי ואל היהדות שלי ומכאן מכירים אותי הקהילות בירושלים ושולחים אלי תורמים ואני עושה את זה באהבה ובמסירות נפש.

לולא המקרה הזה, ההון והעושר היו מעבירים אותי מהיהדות ומהדינים ומהעם שלי.

זה סיפור המעיל והזכוכיות שאתם רואים בסלון ושכל כך אני אוהב ושומר ומכבד אותם.

ונתן להם תרומה בעין יפה וברך אותם בחזרה בשלום.

הערה: כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.

לשאר סיפורי נעים בכבוד.


 
© כל הזכויות שמורות



1. סיפור
מאת: דניאלה סמילנסקי 30/12/2009
נפ לא נוגע ללב כן ירבו מעשים טובים
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|