שיעור שביעי. 'באה מאהבה' עם: לילך צור.

לצפייה בסרטון שיעור שביעי. 'באה מאהבה' עם: לילך צור.:


שלום למספרי הסיפורים היקרים. אני בזמן האחרון מצאתי את עצמי אמורה ללמד את מה שאני עושה, ככה קורסים באומנות הסיפור. אז מצאתי את עצמי ממש מנתחת את מה שאני הרבה פעמים עושה באופן אינטואיטיבי לגמרי זאת אומרת אף פעם לא חשבתי, ככה ממש פתחתי את מה שאני עושה ואני רוצה לספר היום או לדבר יותר, על החיה המפלצתית בעלת שני ראשים שנקראת קהל.
וזה בעקבות שני מקרים שקרו לי לאחרונה. המקרה הראשון קרה לי לא מזמן, הגעתי לאיזה גג בכפר סבא יושבים שם חמישים אנשים הרוב נשים ואני שמה לב שבצד ימין יושבת אישה שלא סובלת אותי אני באה עליה לא טוב והיא מפטפטת וההיא מגחגחת והיא אוספת איתה גם עוד שני נשים והיא מדברת בטלפון, כאילו מתחת לשולחן אבל כולם שומעים ואני לא יודעת מה לעשות עם זה, כי ככל שאני נותנת לה יותר תשומת לב מעצמי, היא יותר גדלה לי. מישהו פעם אמר ל – אם תסתכלי על השמים ותראי ענן. אם תסתכלי על הענן הוא יגדל. תעזבי את הענן תסתכלי על השמים, הענן יקטן. כך עשיתי בשלב מסוים פשוט הסטתי אתה לחלוטין מהמבט שלי והסתכלתי אל הצד השני הקהל ששם היו היו מאוד קשובים ומאוד נעימים ואמפטים. וככה החיוכים באו בזמן. וזהו, והרגשתי שמה שאני צריכה לעשות, זה לאהוב אותה, לא לבוא נגדה, אלא להיפך, פשוט לזרוק לה חום. לתת לה רכות. ועשיתי את זה. עשיתי את זה כנראה באמת לא במודע. ולאט לאט הרגשתי איך כל פעם שאני זורקת לה את המבט היא כבר קצת מסתכלת ובסוף אפילו אפילו חייכה וצחקה.
 
אז זה היה הדבר הראשון שככה אמרתי כמה כוח אנחנו צריכים לתת לקהל שלנו. כמה אנחנו צריכים להיות מושפעים ממנו. כי קהל זה דבר מדהים ולמספרי הסיפורים זה הכוח שמזין אותו. אנחנו מוזנים מהקהל אנחנו מזינים את הקהל, אבל עד גבול מסוים. ברגע שאנחנו רואים איזה שהוא מכשול, אנחנו צריכים לא לתת לו את כל הכוח שלנו ובכך להפיל את עצמנו.אלא ללמוד איך שהוא להסיט את הדבר הזה לתת, אולי לזרוק את החום הזה.
 
הדבר השני שקרה לי, היה הופעה אחרת בפני הגיל המגעיל. הגיל המגעיל זה הגיל שלי. שלושים, ארבעים, אנשים בתחילת חייהם ילדים קטנים. תחילת קריירה. המון מקומות של 'איפוא אני? מה אני?' מה המקום שלי? אז זהו עשיתי את ההופעה וידעתי שזה יהיה קהל קשה, אבל לא ידעתי שהוא יהיה עד כדי כך קשה. מה שקרה זה שהקהל פשוט לא הגיב, לא במילה. לא בצחוק במקום הנכון. שום דבר. הוא פשוט ישב שם ולא הגיב. במצבים אחרים סביר מאוד להניח שהייתי מאבדת את הבטחון. והייתי אומרת טוב זה בטח אני, משהו לא בסדר אצלי. משהו לא בסדר אצלי בהופעה. אבל אני חושבת שבאמת הזמן עושה את שלו, והחשיפה עוד פעם ועוד פעם לסוגים של קהלים עושה את שלהם והחלטתי לנקוט בדיוק באותה עמדה ולבוא באהבה ופשוט לאהוב את הקהל הזה ולייצר אליו אמפטיה ובאמת רצון לעשות לו טוב ומהמקום הזה המשכתי את המופע ואמרתי לעצמי מספיק שאני אגע בבן אדם אחד עשיתי את שלי.
 
וכשסיפרתי את הסיפור האחרון על האישה עם הפרח בדש בגדה, שזה לפעם אחרת. ניגש אלי מישהו בסוף עם עיניים נוצצות ומרוגש כולו ואמר לי – תשמעי, את לא יודעת מה את עשית לי, את החזרת אותי לסרט שראיתי לפני שנים שהייתי בתור נער וכל כך אהבתי את הסרט הזה ושכחתי ממנו לגמרי ועכשיו בסיפור הזה, את הזכרתי אני כל כך מודה לך. וזהו אני מספרת ואני מצומררת כולי וכשיצאתי מההופעה הזו, אמרתי לעצמי - זהו אני את שלי עשיתי. למישהו קרה משהו נגעתי באיזו נשמה של מישהו ואני מאחלת לכולנו הרבה הזדמנויות כאלה של קהל ובאמת.

באה מאהבה   באה מאהבה.
לבוא מהמקום הזה זה ממיס כל הר. שורף, מכבה כל שריפה.

חזרה אל הסדנה האינטרנטית.
 

 
הקהל
© כל הזכויות שמורות
ז', אב, תש"ע. 18.7.10


6. התפעלות והזמנה למעגל סיפורים
מאת: אמיר חרש 24/07/2010
לילך, כל פעם מחדש אני מתרשם מההופעה שלך, מהחוכמה ומהחיוביות, איזה כיף שאנחנו באותה סדנא. חוץ מזה רציתי להזמין שוב את חברי הסדנא למעגל הסיפורים שאני מארגן במוצ"ש הקרוב בשמונה בערב בקרית שלום תל אביב. אם זה מוקדם לשומרי שבת, אתם יכולים להגיע באיחור. פרטים מלאים מופיעים בהזמנה שיש בלוח המודעות בכניסה לסדנא האינטרנטית. וגם אפשר לקבל פרטים נוספים אם פונים אלי במייל. amirhara@yahoo.com
5. ק.ס.ם
מאת: רבקה אביב 22/07/2010
לכל החברות והחברים שלום רב, לילך באה מאהבה,מספרת באהבה,משחקת באהבה ומארחת באהבה במועדון שבבית דניאל. מיום ליום אני מבינה למה לילך מתכוונת בנוגע לקהל,מיום ליום אני מבינה יותר את משמעות המילה קס.ם תרתיי משמע שיהודה מורי היקר לימד אותנו של שלושת המרכיבים אשר מקיפים את עולמו של המספר.מבקשת אני לשתף ולחלוק עמכם את אשר קרה לי השבוע במועדון גמלאים בפתח-תקוה,לפני שהתחלתי לספר פנתה אלי העובדת הסוציאלית והאחראית על מועדון גמלאים זה וביקשה ממני שלא אעלב אם הגמלאים מעט ינמנמו תוך כדי שאני מספרת או יסתובבו מעט או יפהקו מעט או יאבדו ריכוז מעט וראו זה פלא ברגע שהתחלתי לספר והסתכלתי בגובה העיניים לכל אחת ואחד מהגמלאים העיניים היו נשואות אלי היו קשובים שיתפו פעולה ואני כל כך נהנתי קהל זה נתן לי כוח להמשיך הלאה להתנדב בכיף בשמחה ואהבה אחת החוויות הנעימות ביותר שחוויתי וחשתי את מילת ק.ס.ם-קהל ,סיפור ומספר .קסם של קהל היה לי כן יירבו. שבת שלום ומבורך היו ברוכים.
4. גם לי זה מזכיר סיפור מצויין
מאת: לילך 20/07/2010
על האיש שידע לעוף...היה לו חלום שחזר על עצמו ,בו הוא עף בקלות ובתחושה נפלאה.יום אחד בזמן ההליכה בעודו חושב על החלום החליט לנסות לרוץ ולנתק את הרגליים מהקרקע,והפלא קרה והוא התחיל לעוף,וההרגשה אכן היתה נפלאה.כשעברו הימים הוא החליט לשתף את חברו כדי שכולם ינסו לעוף,הרי זה פשוט כל כך.החבר לא האמין והביא איתו פרופסור לתעופה.כששלושתם עמדו במגרש נטוש כדי "לחזות בפלא",עצר אותו הפרופסור לפני שהמריא ונתן לו עצות בדוקות לתעופה נכונה(ידיים אחורה,משקל קדימה וכו'),מאותו יום מר טומשיק לא עף יותר.
3. אכן באה מאהבה ומביאה אהבה
מאת: אפרת אסף ללא תוכן 20/07/2010
2. לילך - הנאה צרופה
מאת: יפה - פלז 17/07/2010
לילך יקרה - נהניתי לשמוע ולראות אותך. הנינוחות והטבעיות שבה את מספרת - השלווה שזורמת משפת הגוף שלך מעידה עד כמה את מאמינה במה שאת מעבירה לנו. אכן לבוא מאהבה . המרשם עובד בכל מערכות יחסים, מאזינים, מטופלים , ברי פלוגתא וכן כן אפילו אויבים. קטונתי מלהשיא עצות למנוסה כמוך אבל כדאי לנו גם להוסיף את והבטחון בעצמנו ולהאמין שמה שאנחנו עושים הוא הכי טוב שאפשר נכון לאותו רגע כי אין כמו קהל מאזינים לחוש את המספר ולנסות לחפש חולשות. אני מאמינה שגם כשנהיה במיטבנו עדיין יהיה משהו שינסה להעמיד אותנו במבחן. זה לא בגללנו זה מהצורך האישי שלו. לפעמים זה סוג של התנגדות ובדרך כלל היא בתת מודע. תודה על השעור המאלף.
1. פשוט להיות אתה
מאת: יפה פלז 17/07/2010
לכולם שלום בעקבות השעור הנפלא של לילך .......מרבה רגלים אחד חי לו בשקט ובשלווה והיה מאושר וחסר דאגות עד שבא אליו צפרדע שהיה פילוסוף ושאל אותו שאלה מוזרה : "לפי איזה סדר אתה מניע את הרגליים שלך בזמן שאתה צועד ? איך מרבה רגלים מחליט איזו רגל להזיז קודם ואיזו אחר כך?....ועוד מאה רגלים !". הצפרדע היה חייב לפתור את הבעיה. נראה היה לו בלתי אפשרי להסתדר עם מאה רגלים. מרבה הרגלים היה מופתע ונבוך.:" ככה אני הולך כל החיים שלי ואף פעם לא שאלתי את עצמי את השאלה הזאת. תן לי לחשוב על זה " והרהר בשקט כדי למצוא את התשובה. " באמת , צפרדע צודק , איזו רגל אני מניע קודם ?" ניסה לזוז ......והופס ! מרוב מחשבות התבלבלו רגליו..... ונפל. ואז אמר לצפרדע " בבקשה ממך , אל תפנה את השאלה הזו למרבה רגליים אחר. כל החיים שלי הלכתי בלי בעיות ועכשיו הרגת אותי לגמרי, אני לא יכול יותר לזוז "
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|