סיפורים
ברזיל ארץ הקפה, הכדורגל והסמבה
השפה העברית
מכל הבא ליד
מספרים באתר
סיפורי אוכל
סיפורי ארץ ישראל
סיפורי בעלי חיים
סיפורי בעלי מלאכה ומקצועות שונים
סיפורי גולשים
סיפורי דרויאנוב
סיפורי הומור
סיפורי החודש
סיפורי חגים
סיפורי חכמה
סיפורי חסידים
סיפורי ירושלים
סיפורי ירושלים לשידור
סיפורי משפחות
סיפורי עדות
סיפורי עם
סיפורי ערב
סיפורי קוסמים
סיפורי רפואה עממית
סיפורים לילדים
סיפורים מוקלטים
סיפורים מן המקורות
ספרים
סרטונים
פינת הזכרונות
פתגמים
תחום כתיבה ומחקר
האזנה
האזנה לשירה וקטעי פרוזה.
הוי ארצי
חלק ראשון מתוך הספר החדש 'גבן הגבינות הגלילי'
לא פעם בקיץ
סונטה על לאה
קריאטרון
'שמע סיפור
תסכיתי רדיו
קהילות
הסדנה האינטרנטית
הרושמים
מועדון המספרים
סדנאות למספרי סיפורים
סדנת בית הלוחם מחזור שני
סדנת מוזיאון חצר היישוב 2012
סדנת מספרים במוזיאון חצר היישוב, 2011
קהילת החרשים
הופעות
"מהמיל עד המילניום"
"קריאטרון"
יום הולדת לסבא או לסבתא
'ימי הרדיו'
מאאתיים סיפורים ירושלמים
מדברים בעברית ירושלמית
על ריבי אליהו - מתוך 'ימי הרדיו'
נוסטלגיה
גלויות שלמה נרינסקי.
המחבט
המסטינג
המרג'ה
הפליט
הפרימוס
הרדיו
חפצי הבית
יום כביסה
ימי הצנע
משחק החישוק
משחקי ילדות
סיגריות ופרסומות
סיר הפלא
קופת ק.ק.ל
קרפיון באמבטיה
צור קשר
מפת אתר
תקנון
עמוד הבית
מדברים עברית ירושלמית
סיפורים נוספים:
אימא
אלוף הפוררות
אסון התאומים
בית ספר כי"ח לבנים
הכרת הטוב
המורה להתעמלות
הסוד
הפרלמנט הירושלמי
ז'אקלין אונסיס
זכרון מבית הכנסת 'אהל משה'
חורף ירושלמי
יום כביסה
כדורגל בשכונה
לשמחת תורה
מלחמת ששת הימים
משה אשכנזי
משחק קוביה. דאדוס.
ס"ט, ספרדי טהור
סינימה בשכונה
ספאטוס באוויר
סרט יום שישי
עדלאידע
ציון שליט"א מבורך
קללות
רבי אברהם עזרא הכהן
שיר געגוע לשכונת הילדות מזכרת משה ושואב המים שלה
שיר ערש ירושלמי מפחיד
שוק ארבעת המינים במאה שערים 2006. אוסף עצבה
עמוד הבית
»
סיפורים
»
תחום כתיבה ומחקר
»
תיקיית חיים כהן
»
לולב ואתרוג אחד היו בשכונה
לולב ואתרוג אחד היו בשכונה
נכתב על ידי:
חיים כהן
פיוט לשמחת תורה : חיים כהן:
רק לולב אחד ואתרוג אחד היה בבית כנסת. המתפללים שהגיעו לבית הכנסת, היו קודם נכנסים לסוכה ומברכים על הלולב. שמרנו על האתרוג שלא יקבל איזה מכה והעברנו מיד ליד בזהירות, וכשהגיע הזמן להסתובב סביב בית הכנסת ולעשות הושענות, רק הרב היה מחזיק בלולב וכולנו צעדנו מאחוריו.
גם בזמן ההלל, רק הרב היה מנענע את הלולב והרגשנו כולנו כי הרב מוציא אותנו ידי חובה. ללולב היה מעמד של ספר תורה, הוא כל כך היה מיוחד ארוך ויפה, את האתרוג היינו מריחים בכל הזדמנות.
הלולב היה כמו בן יחיד אני לא יודע מי שילם בעדו ומאיפה הגיע. סביר להניח שהוא עלה הרבה כסף. אחד מהמתפללים היה תמיד חייב להשגיח עליו ולעשות מספיק מקום לאלה שאהבו לנענע אותו לכל כיוון.
לפעמים היינו צריכים לעמוד בשורה, עד שיגיע התור לברך. כשקבלת את הלולב והאתרוג לידיים, הייתה התרגשות עצומה ואחריות כבדה שלא יפלו לך וכשנכנסת לבית הכנסת היו רוצים לוודא שאכן ברכת על הלולב. חס וחלילה שלא תחמיץ הזדמנות של פעם בשנה.
היו מתרברבים ביופיו.
היום כשאני מגיע לארץ לסוכות ועובר בשוק מחנה יהודה לאוהל הענקי עם אלפי לולבים ואתרוגים, אז יש באמת שפע וכל ילד קונה לולב ואתרוג, אבל אני עדיין מתגעגע להתרגשות שאחזה בי באותץם ימים של ילדות של הלולב והאתרוג כמו שהיו לנו.
שוק ארבעת המינים. אוסף עצבה
© כל הזכויות שמורות
כב', טבת, תשע"ו. 3.1.16
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה
Time: 12/12/2019 10:44:11
Template: Story