ציפור וציפורה

היה היה זוג, שם הבעל ציפור ושם האישה ציפורה. הבעל מאוד טיפש ועצלן והאישה חכמה וחרוצה.

הבעל לא עשה דבר, שוטט ברחובות והסתובב במחנה יהודה. (הכוונה לשוק).

האישה לא מצא חן בעיניה, רצתה שיהיה לה בעל עם ערך ודעות טובות עליו.

האישה עסקה ברפואות סבתא, פתחה בקלפים וקפה.

אמרה לבעלה -  ציפור בוא אני אפתח בקלפים ואעשה תרופות אבל על שמך וככה יהיה לך כבוד.

אמר לה -  בסדר.

במשך הזמן השם שלו הלך וגדל, יום אחד נגנב אוצר המלך. שמועות הגיעו לאוזני המלך שציפור יודע למצוא הכול. קרא לו ואמר לו -  ציפור בוא. ציפור נבהל, מה רוצה המלך?

אמר לו – כן אדוני המלך.

אמר לו המלך – גנבו לי את האוצר, תמצא לי מי גנב את האוצר.

חזר הביתה עצבני.

אומר לאשתו -  עכשיו הבנתי למה עשית לי את זה, את מחפשת את ראשי רוצה להיפטר ממני. איך אמצא את אוצר המלך, מה אני יכול לחקור לבבות אנשים? אם לא אמצא אותו אני אלך לבית סוהר.

אמרה לו ציפורה- שב, היום ערב שבת, עשיתי מטעמים טובים, נאכל, נשתה, נהנה. עד יום ראשון נפתור את הבעיה.

יום ראשון היא ובעלה הלכו למלך.

אומרת לו - אדוני המלך כמה שרים יש לך?

אומר המלך - שבעה שרים.

אומרת ציפורה – כל יום תשלח לנו שר, בסוף השבוע נפתור את הבעייה.

יום ראשון הלך שר החינוך אמרה לבעלה -זה אחד.

יום שני הלך שר הבריאות אמרה לבעלה -זה שני.

וככה לגבי כל השרים.

הם (השרים) דיברו ביניהם שאלו - מה תחקרה? - אמרה זה אחד, זה שני, זה שלישי וכן הלאה.

אמרו - אוי ואבוי תפשו אותנו, נלך לזוג נשחד אותם, ניתן לכל אחד אלף דינר נגלה להם אפוא האוצר.

הלכו שבעת השרים עשו הסכם שיתנו להם אלף דינר ויגלו להם אפוא האוצר.

אמרה ציפורה למלך – אדוני המלך אנו יודעים אפוא האוצר אבל האנשים נעלמו.

הלכו מצאו את האוצר והמלך נתן פרס אלף דינר לציפורה.

השרים נשארו במקומם.

היה יהודי אחד כמו שמש בבית המלוכה, אמר לא יכול להיות שמישהו ימצא דברים "מתחת לאדמה" .

אמר למלך – תן לי לנסות אותו. אישר לו המלך.

הלכו למרוץ סוסים ישבו המלך, ציפור והשמש. ורוצים לעשות הפתעה. פתאום שתי ציפורים רבו ונפלו על הברכיים של המלך.

כיסה אותם המלך ושאל - מה יש לי מתחת ?

אומר ציפור - אוי ואבוי ציפורה ידעתי, מה את עושה ציפורה?

 (חייך המלך ואכן מתחת לכפות ידיו נגלו שתי הציפורים)

אבל השמש לא נכנע. אמר אני חייב לנסות את ציפור שוב, הלך למקום כמו גן סאקר (גן באזור הכנסת בירושלים כולו מדשאות) חפר באדמה  ושם שלושה פחים. אחד סוכר, אחד דבש, אחד זפת. כיסה אותם שתל דשא השקה אותם וקרא לציפור.

שאל את ציפור- מה יש מתחת לאדמה.

ענה ציפור- פעם ראשונה הלך לי כמו סוכר, פעם שניה כמו דבש פעם שלישית מי יודע איך ילך לי בטח כמו זפת.

אמר השמש - אוי ואבוי, שוב גילה את העניין, כנראה שיש לו איזה תמיכה חזקה שהוא מקבל אותה שמביאה לו את המזל הזה לתת מודעות שלו.

נעים בכבוד  - זה הסיפור, אני מספר אותו על זה, שיש זוגיות מושלמת בבית ואחד חרד לכבוד של השני. הצלחה לא באה בגלל החכמה אלא בגלל השלמות.

 


© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|