הגימיק הראשון

נכתב על ידי: יוסי אהרונסון.

מספר: יהודה עצבה:

  מי שחושב שיחסי – ציבור וגימיקים הומצאו רק בעשרות השנים האחרונות, מוזמן לקרוא או להקשיב לסיפור הבא.     

 
כאשר   אסף נוח את   החיות   לתיבה , הקפיד לשכנן בצורה שלא תאפשר ביניהן עימותים, וכך   שוכנו ציפורי – הטרף בנפרד, ושאר הציפורים   בנפרד. כך מצאו את עצמן בשכנות הדוקה זוגות - התוכים והיונים. משך החודשים חסרי – המעש של    המבול התיידדו התוכים והיונים (עד כמה שניתן להתיידד עם ציפור לבקנית, טפשה שהומיה ובוכיה מירב שעות היום ומתלוננת על מר גורלה וחייה המשעממים ). לעומתה גילה התוכי זחיחות – רבה ,מתפאר בהצלחותיו הרבות ביחסי – הציבור תוך שהוא מבטיח ליונה שיחצ"ן   מעולה כמוהו יכול להפוך אפילו ציפור משעממת ויללנית כמוה לסמל, שהכל יקנאו בה, אפילו מלך העופות, הנשר בכבודו   ובעצמו.
 
שעת הכושר הגיעה כאשר נחתה התיבה על הר - אררט , ונוח החליט לשלוח סיירים לראות " הקלו המים ?" בחירתו הראשונה של הצדיק   נפלה כידוע על העורב, צפור קשוחה נאמנה ועשויה ללא חת ! ואומנם העורב ביצע את משימתו בדבקות, הולך ובא עד " יבשו המים " ( ויכול היה לדווח זאת לנוח ובני – ביתו ).
 
אלא שהתוכי החליט להשתמש בהזדמנות זאת למען בת - חסותו. פנה לנוח והציע לו כגיבוי לעורב, לשלוח גם את היונה לסייר : "שהרי אין כמוה בניווט, מה עוד שתמיד, תמיד, היא חוזרת לשובך שלה "
 
וכך, במקביל לעורב, נשלחה גם היונה למשימות – סיור. לקראת הגיחה השניה עצר התוכי את היונה :" עוד גיחה, פחות גיחה, אף אחד לא יזכור זאת כשיסתיים המבול ! צריך לתת אופי מיוחד למה שאת עושה ! איזה גימיק ! מה דעתך שבגיחה הבאה תחפשי איזה סימן – חיים, צומח, ותביאי אותו לתיבה ?!"
 
"איזה צומח ? איזה סימן חיים ?"— תהתה היונה, מבולבלת.
 
"נניח עלה של עץ נותן - פרי, וכיוון שאנחנו נמצאים בתורכיה, זה יכול להיות עלה זית " השיב התוכי.
 
"ואיך נראה עלה של זית ? הרי אין לי שום קשר עם עצים וזיתים " התרעמה מעט היונה. למזלו של התוכי, בתוך המזון שהביא נוח לתיבה, היו גם זיתים וחלק מהם היו מחוברים לעלים, וכך יכול היה להראות ליונה איך נראה עלה זית.
 
ואומנם, בגיחה הבאה הביאה היונה לנוח עלה – זית. האמת, נוח כידוע לא השתכנע מכך שנסתיים המבול ואפשר לצאת החוצה.
 
(למזלנו !) בגיחה הבאה   ערקה היונה " הנאמנה " ולא חזרה לתיבה, ואת המידע המהימן שנסתיים המבול מסר לנוח העורב.  

אלא שכולם זוכרים רק את הגימיק וכך התחילה הקריירה של היונה בעם - ישראל   ( ואחר - כך בכלל האומות – המאוחדות ).
 
ואשר לעורבים. הללו אינם מצליחים להבליג משך כל הדורות על קיפוח חלקם בפרשת – המבול. מאז   נטבעה על ידם המימרה :" דופקים את השחורים !"
 
 ומאז מאמינים רבים כי עוד מימי   " תיבת – נוח " התקשורת היא בידי גורמים יוניים (שמאלנים ).       

 
התוכי היחצ"ן.
© כל הזכויות שמורות
כ"ג, ניסן, תש"ע. 7.4.2010.


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|