סיפור אהבתם של מרים ודוד

נכתב על ידי: אפרת אסף

מלון פטרה נמצא בכניסה לעיר העתיקה ומשמש היום בעיקר תרמילאים. מגג המלון נשקף נוף  מרהיב, מימיננו מגדל דוד ורחוב דוד, מולנו הר הבית עם כיפת הסלע ומשמאל כנסית הקבר והרובע הנוצרי ומתחת  בריכת מים עתיקה המוקפת בבניינים של רחוב הנוצרים ורחוב הקופטים. בריכה זו הידועה כ"בריכת חזקיהו" נבנתה כמאגר מים, לפני כאלפיים שנה, כנראה, בתקופת הורדוס.
 

לפני כ- 130 שנה השקיפה אל הבריכה ילדה בשם מרים וכך כתבה לימים, בספרה בת ירושלים הקטנה: "מושרביות וחלונות מחופשים התלויים מעל לבריכת מים עתיקה ושקטה, שנמה שנתה בירוקת שעליה מראשית השנה עד אחרית השנה. זו היתה, לפי האגדה בריכה בת אלפי שנים, בריכת בת שבע, בה רחצה אשתו היפה של שר הצבא אוריה כאשר ראה [אותה] המלך דוד ממרום מצודתו."

מרים (ציונה בספר), היתה בתו של סוחר עתיקות בשם ויליהלם מוזס שפירא, יהודי שהתנצר ונודע כ"מומר שפירא". חנותו היתה ברחוב הנוצרים בבית המשקיף אל הבריכה. מרים אהבה לשבת במרפסת החנות או על הגג להביט בבריכה ולחלום. היא לא ישבה שם לבד, לרוב הצטרף אליה חברה הטוב דוד, שגר בדירה הצמודה לבריכה מצפון, מצד רחוב הקופטים. דוד, בנו של חייט פיני ויתום מאם, היה נער כחוש, חיור, זהוב שיער ותכול עיניים. כל פעם, שיצאה ציונה אל המרפסת, היתה מבקשת מעלי המשרת שיניף על תורן המרפסת צעיף לבן. דוד היה מחכה ב"עמדתו" לאות וכשראה את הדגל המונף מיד היה קורא לאומנתו, עזיזה שתומת העין, שתיקח אותו דרך רחוב הקופטים ורחוב הנוצרים אל חנות העתיקות של שפירא. שני הילדים בילו זמן רב על המרפסת ואומנותיהן כבר תכננו את "החתונה ואת הילדים היפים שיהיו להם .
 

יום אחד נסעה משפחת שפירא לטיול ונופש ברחבי הארץ. במשך שלושה חודשים נעדרו מירושלים. ציונה בלתה בנעימים וכמעט שכחה מירושלים ומדוד הקטן. ואילו דוד הקטן, שנשאר בירושלים, חיכה בכליון עיניים לשובה של ידידתו. יום יום במשך שלושה חודשים עמד על המרפסת וחיכה לאות.

והנה, עברו שלושה חודשים. ציונה חזרה לירושלים ומהרה למרפסת בבית המסחר. היא הביטה בבריכה שכה נשתנתה. "היא לא הכירה את הבריכה שיבשה בחום הקיץ. בוץ עבר וירוק מילא את מרכזה ועל סביביו כעין שביל עגול. מכל. הגזוזטראות ירדו סולמות. גם מהגינה הפראית ירד סולם – כי תקנו את הקיר, וסולם אחד ירד מפתח השמשות של מעון דוד הקטן." ואז היא ראתה את דוד הקטן במרפסת ביתו. מיד שכחה מהטיול וההרפתקאות וליבה יצא אליו. בוא אלי מהר קראה וניפנפה במטפחתה. אך דוד הקטן אילם מהתרגשות סימן לה בידיו כי אינו יכול לבוא. הבית נעול והוא לבדו. נתראה מחר אמר לה. אך היא, שלושה חודשים אמנם, שכחה ממנו אבל עכשיו הרגישה שלא תוכל לחכות אפילו רגע אחד נוסף.
בוא מכאן, מלמטה דרך הבריכה קראה לו. דוד סימן שמסוכן, שאי אפשר. אך היא עלתה קפצה על מעקה המרפסת ניענעה רגליה וקראה לא לא בכלל לא, בוא בוא אל תפחד אני אכוון אותך.

דוד לא עמד בהפצרותיה, ירד בחשש בסולם והתחיל מקיף את שלולית המים. ציונה כיוונה אותו, הנה לך מכאן, יש כאן שביל יבש. דוד פנה אל השביל אך אבוי, לא היה זה שביל אלא בוץ טובעני. הילד החל לשקוע. ציונה קראה בחרדה לאביה והוא רץ אל הבריכה עם עוזרו. הם הביאו חבלים וקרשים והחלו למשות את הילד השוקע. לאחר כחצי שעה הצליחו למשותו והביאו את הילד הרועד וההוזה לבית החולים הגרמני של האחיות הדיאקוניסיות ברובע הארמני (היום הפטריארכיה המרונית).
 

"למחרת הרשו לציונה לשבת על יד מטתו. הכרתו שבה אליו וכאשר נשתהו בדמעות, לחש לאזנה. "הפיה האוירית את היא!" כעבור שלושה ימים מת דוד הקטן. ציונה קלעה זר מפרחי הקפריסין [צלפים] שעל המרפסת ותניחו בארון המרופד משי צח כלובן השלג הפיני. מראה הילד לא היה כמת, פחות חיור מכרגיל, על פיו הסגור רחף חיוך של אושר, כמו באותו ליל השלג שציונה ישנה אותו בטירתה: נומה, דוד הקטן, נומה!"

ציונה התאבלה על ידידה אך, החיים המשיכו וחייה שלה היו מלאי מאורעות. אביה, וילהלם מוזס שפירא עשה חייל בעסקיו אך גם היה מעורב בפרשות שונות של זיוף עתיקות. לימים איבד עצמו לדעת בירית אקדח בבית מלון ברוטרדם והמשפחה נאלצה לעזוב את הארץ. מרים עברה עם אמה ואחותה לגרמניה ולאחר תום לימודיה עברה לצרפת שם הפכה לסופרת ידועה. אך, עד יומה האחרון נשארה בליבה בת ירושלים הקטנה.

* עוד על וילהלם שפירא מוזס ראה ברשימה הפטריארכיה המרונית – סיפורם של רוזטה ומוזס

* הכניסה למלון הינה בכניסה לרחוב דוד מצד שמאל. העלייה לגג המלון אפשרית לאחר קבלת רשות מהאחראים במקום ותשלום של כמה שקלים בקבלה למעלה.

הציטוטים מתוך הספר בת ירושלים הקטנה מאת מרים הרי בהוצאת אריאל, ירושלים.


 
בריכת חזקיהו כיום. צילום: אפרת אסף.
© כל הזכויות שמורות
כט', סיון, תשע"ב. 19.6.12


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|