ציון שליט"א מבורך

נכתב על ידי: חיים כהן

את ילדותי עיצבו אישים רבים  כמו איינשטיין  ודרווין  והגב' ווינקר בשיעורים פרטיים... אבל רק על אחד אני יכול להצביע שבאמת השפיע עלי ולימד אותי את החיים.  היה  זה "ציון מבורך" שהיה גם  השכן שלי. הוא זה שלימד אותי לעשן בגיל צעיר ולהפוך אותי לגבר. זה התחיל עם חתיכת  קרטון  שאותה היה מדליק והייתי צריך לעשן עד שהייתי נחנק, ומשם לקורס מזורז בעישון סיגריות.  בהתחלה היינו לוקחים סיגריות "אסקוט" בלי רשות מהאמא של ציון, אחר כך עברנו לקנות סיגריות באחדים וכשהסתדרנו קצת, התחלנו לקנות קופסאות סיגריות  "רנדו"  10 בקופסה.

היה לוקח אותי לשוק לפרק מכוניות משא של אבטיחים. עקבתי אחריו בהתפעלות על המשא ומתן הנוקב שניהל עם הנהג ולבסוף היה מסכים הנהג לשלם לירה לכל ילד. הייתי עולה על המשאית ולפני שהיינו מתחילים  לפרק  היה אומר לי בספרדית "איצ'ה אונו" שזה תזרוק אחד, לאן שאלתי והוא אמר על הרצפה! אם יפטרו אותנו יש אבטיח ואם לא יש לירה ואבטיח.
לי זה  נשמע מאד הגיוני, זה כמו השקעה משתלמת לעתיד ובלי לחשוב הרבה זרקתי אבטיח אחד לרצפה, הנהג קילל אותי בכורדית, כמה דקות שלח בי מבט זועם ומבט שני למשאית העמוסה באבטיחים ובלית ברירה  נתן אזהרות חדשות והמשכנו בעבודה.  פירקנו את המשאית, עשינו חפלה עם האבטיח וכבר תכננו לאיזה סרט נלך.

מה קורה כאשר אין עבודה ואין כסף לסרט, לציון הפתרונות. היה הולך למכולת של אמא, אז כולנו היינו קונים שם ב'הקפה '(ייענו משלמים רק בסוף החודש ) והיה מתחיל לעשות קניות. ממלא סל שלם בהקפה, גומר והולך למכולת אחרת ומוכר להם את המוצרים ובכסף שהיה מקבל היינו הולכים לסרט.
בקולנוע ירושלים יכולנו לראות באותו כסף  שני סרטים וגם לשלם על אוטובוס, ואם לא היה כסף לאוטובוס היה מוצא כל מיני דרכים עקלקלות איך להתחמק מתשלום.

כדי שאני אתחזק גופנית, לקח אותי לעבוד אתו במשלוחים של סופר סל, כך גם יצא לי להכיר שכונות מרוחקות כמו עיר גנים, עין כרם ומוצא. לא הייתי מסוגל להרים את הארגז על הכתף, אז ציון היה לוקח אחד על הכתף וביד השניה היה עוזר לי להרים את הארגז השני וכשהיינו מגיעים לדלת, הרבה פעמים היה אומר לי לחכות לו באוטו. אף פעם לא ידעתי למה היה מתעכב ,עד שפעם אחת ראיתי אותו רץ מהבית עם נעלים ומכנסיים על הידיים וצועק לנהג סע סע והנהג מסתכל עליו ושואל "הפסדנו עוד קליינט " תמיד היה מתנדב לקחת את הבן של השכנה לסרט. אמא של הילד קראו לה אדל (לא הזמרת )הבית שלה היה מועדון קלפים וכסף היה בשפע.  הייתה מכינה לילד פיתה עם כבדים וציון שזכה בתחרות הבייביסיטר של השנה היה קונה לילד פלאפל ואנחנו היינו מתחלקים עם הכבד. היינו בגילי 13 15 תמיד שהיה נתפס היה מקבל עונשים פעם אמא שלו לקחה צינור והשפריצה עליו במקלחת עם דלת פתוחה למען ייראו ויראו. כדי לשחק פוקר נתן לי ציון שיעורים פרטיים ולמדתי להפסיד בכבוד האמת לא ידעתי מתי אני אצטרך את השיעורים האלה עד שגדלתי והלכתי ללאס ווגאס.

כששואלים אותי הילדים והנכדים אייך באמת יכולתי ללא שפה ובלי להכיר את מפת ניורק ולנהוג טקסי הייתי עונה להם הכל בזכות השעורים של  ציון מבורך.
 


 
ציון מבורך והמספר חיים כהן.
© כל הזכויות שמורות
כב', טבת, תשע"ו. 3.1.16


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|