הקבצנית המסכנה

נכתב על ידי: עזרא קוגמן

עם העלייה הגדולה בשנות החמישים, הגיעה לעיר רמלה מקבצת נדבות, (כבת 65 שישבה בדרך קבע בכניסה לשוק, לבושה בשמלה עבה, שחורה, ארוכה ומזוהמת ולראשה מטפחת תואמת שכיסתה גם את גבותיה ועפעפיה).
תושבי העיר התרגלו לנוכחותה כחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי ציורי.  קולה שימש לווי מוזיקלי להמולת השוק. ילדים דקלמו בצהלה את תחנוניה, קללותיה וברכותיה של הקבצנית (הפזמון לעוברים ושבים: "אלוהים ייתן לכם בריאות ופרנסה, בעזרת השם אלוהים ישמור את ילדכם", לנדבנים מאחלת: "שיהיה לכם יום שכולו טוב") לעליצותם של המבוגרים, בהכירם ביוצרת המקורית.
המקבצת הייתה מושיטה יד מתחת לאפם, ותוקעת בהם מבט מהפנט דומע מעיניה הקטנות. כזאת הייתה דרכה, היא הייתה מייללת, מקרקרת ובוכה והכול בקצב ובלחן קבוע כהמנון, וחלילה מלפסוח במעות הצדקה על נכחותה, אזי יזּכה ההוא בלחש מולחן ונשמע במטר גידופיה. ("מה לא ראית אותי? אין דבר שלא תראה תמיד, ובעזרת השם לא תזכה גם לברכה")
רבים שהאמינו בברכותיה ואחרים חששו מקללותיה, כך שכול אדם, לפי אמונתו תרם.  
מפה לאוזן חלפו השמועות, כי מצבם הכלכלי של ילדיה הדרים בערי ישראל בכי טוב. הם עמלים קשות לגמול את אימם ממחלת הקבצנות. אימם מתעלמת מייסורי עלבונם ובושתם הציבורית. (מבטיחים לשלם לה את כל אשר תחפוץ, גייסו לעזרתם גם מתווכים זרים וגם את פניהם הושיבה ריקם ודבקה במעשיה החולניים.) ניסיונותיהם של כולם עלו בתוהו, לבסוף שנואשו והתעלמו מקיומה, שינו שמות משפחתם ונטשוה לנפשה.
באמצע שנות הששים פורסם באמצעי התקשורת, כי מקבצת הנדבות קשישה, אושפזה בבית חולים.
היא סירבה בכל כוחה לקבל טיפול רפואי, לבל יגעו חלילה בשמלתה  המזוהמת. חרף מצבה הבריאותי החמור, שמרה הקשישה על ערנות תמידית מפליאה, ונהמה כלביאה פצועה לכול מגע יד ולכול חולף בקרבתה. הקשישה שכבה ושמרה מכל משמר העקשנות רבה על רכושה הדל. (כתיאור צוות הרפואי בחדר המיון שחשב שהתמרדותה באה מבישנות וכהגנה מטעמי צניעות) עד  נשימתה האחרונה.
 רק אז נגלה סודה הגדול של הקבצנית לעיניהם המשתאות של צוות הרפואי, בצורת מטמון אדיר ומפתיע בגודלו ובערכו.
מסתבר שהיא לבשה שתי שמלות שחורות ארוכות, (גם ביימי חמסין הלוהטים) כאשר הפנימית משובצת בצפיפות כשריון באבני חן ובעיקר במטבעות זהב (24 קרט.)
את הונה העתק אספה הזקנה עוד בצעירותה בהיותה בגלות, מתחת לאפם של בני משפחתה, שפרנסה אותם מהקבצנות ועזרה לילדיה בבגרותם.
היא עברה בקלות את ביקורת הגבולות לבושה בשמלותיה הנצחיות והופעתה הדוחה לא עוררה את חשדם של שוטרי המכס העיראקים החשדנים והידועים לשמצה בערמומיותם ובאכזריותם. (לשם כך נדרש מהקבצנית המסכנה הרבה קור רוח,אומץ, תעוזה והימור ממשי על חייה)
בארץ הקודש השלימה הקבצנית המסכנה את יעודה בשזירת מטבעות הזהב לחיפוי מלא לשמלתה עד ימיה האחרונים.
היא הותירה בקע ענק בנוף עירה. המאמינים בה פסקו לתרום מעות לפינה המיותמת והדוממת. גם הילדים שבגרו חסרו לדקלום מחרוזותיה.
(ממרבית ימי חייה הואפל תוארה האמיתי של אשת האוצר, שמגיע לה, בזכות עמל מפרך, שקדנות ואיסוף מילים לאוצר אדיר עשרות בשנים. רק לאחר שהלכה לעולמה הוענק לה התואר באמצעי התקשורת: "הקבצנית המיליונרית"

 


 
הקבצנית בירושלים. 2009. צילום: יהודה עצבה.
© כל הזכויות שמורות
יג', טבת, תש"ע. 30.12.09


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|