סיפור המלך והנגר


כן, זה בימי קדם היו בעלי מקצוע שהיו עובדים הכל עבודת כפיים. לא כמו היום מכונות, מחשבים. וגם אז היו המנהיגים נוהגים לבקר במקומות העבודה בכל מיני נקודות ריכוז של אנשים ולשמוע במקום תקשורת מה אומרים על השלטון.

יצא מלך העיר עם השרים שלו לבדוק , לראות בשוק מה הולך. פתאום רואה איזה נגריה קטנה, הנגר לוקח את העץ שם אותו על הברך שלו ולוקח הקדום (פטיש מיוחד עם להב כמו גרזן) ומקלף את העץ עד הסוף. והקדום לא פוגע לו ברגל ממש עד קליפת העץ האחרונה ולהב הקדום לא פוגע לו ברגל. המלך נהנה להסתכל על זה והשרים גם התפעלו מהנגר

אמרו: - איזה בעל מקצוע מעולה, מסוגל לעצור את הקדום מרבע מילימטר אחרון בלי שיפגע בברך, עד הקליפה האחרונה בלי שיפגע בברך.

והמלך חזר לארמון ואמר - אכן התפעלתי מאוד שהוא בעל מקצוע מעולה, אבל אני טוען שהנגר הזה הוא טוב לו בבית. כנראה מאושר במשפחתו ואין לו דרישות ואין לו תלונות, לכן דעתו צלולה לעבודתו. ברגע שנשבש לו את המצב בבית הוא לא יעשה את העבודה כמו שעשה אותה.

השרים לא הסכימו איתו, אמר המלך - אנחנו נעשה ניסיון בהתערבות. כל אחד מכם עשרה שרים, אלף דינר ואם אני טועה אני לכל אחד מכם מחזיר אלפיים דינר.

חסלו, קיבלו את זה ואז המלך אמר - אני שולח אחת הזקנות האלו שיודעות להסית ולהחליק (כנראה כוונתו לדברי חלקלקות) נשלח אותה הביתה לאשתו של הנגר שתשכנע אותה שתעזוב את בעלה והמלך מאוהב בה ורוצה להתחתן אתה ויהיו לה משרתים וכסף וכל טוב בחיים.

ואכן שלחו את הזקנה ולמדו אותה מה לעשות. הזקנה הלכה לאשתו של הנגר הביתה, בהתחלה לכוס תה ואחר כך התחילה לדבר לאט לאט אתה ולהסית אותה נגד בעלה. אחרי תקופה של שבוע למדה את הנושא ואמרה לה הזקנה -  כשיבוא בעלך הבייתה, אל תקבלי אותו כמו שקבלת אותו בעבר. בעבר הייתה מקבלת את בעלה כשבא הביתה, הייתה מחכה ליד הדלת, עם שקית של אוכל ופרות שהוא מביא הביתה אחרי יום עבודתו. רצה לפניו, מקבלת אותו בברכות ובנשיקה, מכניסה אותו הביתה בחיבוק. מורידה לו את הנעליים, שמה לו את הרגליים בגיגית מים חמים, לוקחת את השקית והולכת להכין אוכל. גומרת להכין אוכל, מוציאה את רגליו מהמים, מנגבת אותן.

מביאה אותו לשלחן ערוך, הוא והילדים אוכלים מה שהיא עשתה והוא היה מנגן והיא מתופפת והילדים קופצים ורוקדים. מתעייפים, מחבקים אחד את השני והולכים לישון. כל יום אותו דבר.

ואז הזקנה לימדה אותה שתמרר לו את החיים בבואו מהעבודה, לא תקבל אותו בסבר פנים יפות, לא תעשה לו את האוכל. יום, יומיים, שלושה, הוא יתייאש, יגרש אותה ואז המלך ייקח אותה.

וכן האישה התחילה בבצוע. למחרת בבוקר, הנגר בא לעבודה אחרי הסבל של קבלת הפנים של אשתו. השרים והמלך משקיפים מה יהיה אחרי המנה שקיבל מאשתו.

הוא בא, שם את העץ על הרגל, המכה הראשונה שהוא נותן, נותן אותה ישר בתוך הבשר. הוא פוצע את עצמו והדם שלו מתחיל לרדת וכן במכה השניה והשלישית. כל הרגל שלו הייתה פצועה. התחיל לקשור את הרגל בכל מיני סמרטוטים וישב מבלי יכולת לעבוד.

ואז המלך אמר לשריו - ראיתם בעיניכם שאני צודק, אכן הפסדתם בהתערבות. לקח מהם את הכספים שהם עשרת אלפים דינר מעשרה שרים, הוסיף עליהם עוד עשרת אלפים דינר על הסבל שגרם לנגר וביקש מהזקנה ללכת לאישה לשכנע אותה שזה היה רק ניסיון ולתת את העשרים אלף דינר עבור הסבל שנגרם לבעלה.

האישה התביישה ולא ידעה מה לעשות, הבעל חזר פצוע, צולע הביתה. ניגשה האישה, השתטחה לרגליו ואכן הזקנה חיזקה את האישה והסבירה שכל זה היה ניסיון של המלך וביקשה סליחה עבור האישה, כי בדרך כלל דעת האישה "קצת קלה" אבל אותך היא מאוד מאוד אוהבת אותך, והיה לי קשה מאוד מאוד לשכנע אותה.

והמלך עשה את הניסיון להראות שהרבה משפחות, מתגברות על כל מיני בעיות יומיומיות. כמו ששלום בית חשוב גם שלום עם המנהיגים שלו. מנהיגות שלא עושקת את אזרחיה, נותנת לחלשים ונחשלים תקוות שיהיה להם בשביל מה להמשיך לחיות בכבוד.

 


© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|