סיפורים נוספים:
 
אפיית מצות במאה שערים

מכירת חמץ 2009

נכתב על ידי: נעמה צדוק

אולי אין לי זכרונות מנדטוריים מהתקופה שהשתמשו בארגז עם קרח במקום מקרר, כמו שיש לאחי הגדולים, אבל גם לי יש זווית  להשלים או לעורר בזכרון המשפחתי.......
 
כשקיבלתי את המייל   "מכירת חמץ באינטרנט"  מיוסף, עבר בי גל של זכרון.  נראה  היה לי כאילו מעולם  לא הבנתי את המשמעות האמיתית של המשפט "הציף אותי הזכרון" עד שאמא נפטרה, כי פתאום זה קרה, הוצפתי... 
 
מכל מקום, בהצפה הזו היה טעם נהדר (שאותו עדיין לא ניתן לשווק  באינטרנט), כי בשבילי כילדה שגדלה בשכונת הפחים, "מכירת חמץ"  היה טקס, היו בו בני אדם שהיו עטופי מסתורין, העבירו דברים חשאיים במטפחת, הצביעו על ארונות סודיים של מחבואי הסוכריות והעוגיות והיה האישור סופי: החג באמת קרב  ובא...
 
זה התחיל בערב, בדפיקה בדלת ובקריאה: " מכירת חמץ" (כדוגמת קריאת הסליחות) . איך מדברים על מכירה באינטרנט?! האם ריבונו של עולם לא צוחק מאיתנו? אפשר למכור חמץ ככה? בלי איש כפוף גו עם משקפיים ופתקה?  שאומר: "גברת חנה צדוק ברוכים אתם לְהַשֵם"
 
ואמא, בין כל הנקיונות והבלאגן של פסח, אמא, זכרונה לברכה [כבר חודשיים], שמחה:  "יופי, הוא הגיע, הוא כאן".  אני, הקשתי,  אליהו הנביא?  והיא ענתה, "לא! זה הבן של הרב עלוואן, יא בְּנתִי"!
ואני לא הבנתי מי זה "הבן". היא אמרה "בן" ואני חשבתי על ילד בגילי.
נכנס איש, עם משקפיים כהים ומגבעת שחורה (אבל לא כזו של "חרדים  רגילים" אלא של "חרדים של פעם"  (כמו בלשים).
בידו אחז האיש תיק מסמכים שחור ונענה ללא ויכוח  לאמא שצוותה עליו לשבת.
 כמו היה למוד נסיון בעניינה של אמא ויודע שאצלה צריך לשבת כי אוהבת היא "לזכות את הרבים ",  והרשימה אצלה ארוכה כמעט שלא נגמרת ...
 
ואני, אני  עדיין מסתובבת  ומשאירה את הדלת פתוחה שמא יכנס תכף אותו הבן...בגילי...
עד שהבנתי שהזקן הזה הוא הוא "הבן", החלה כבר ידו לרוץ על גליון שהביא עימו  לקול אמא שמכתיבה מזכרונה את שמות בניה ובנותיה הנשואים  אחיותיה וילדיהן הנשואים וכתובות מגוריהם...וכדי לוודא שלא שכחה אף אחד ביקשה ממני אמא לידיה את "ספר הטלפונים הכחול" (שאגב- גם היום מונח במגירה) .........
 
בינתיים, אני, כדרכם של ילדים לא הצלחתי להסיט את מבטי  מהטושים שהיו לאיש בכיס החולצה , טושים "ארט ליין" בצבע כחול ואדום.
 והוא שגם אם היה מאחורי קיר היה מרגיש במבטי הנעוץ בכיסו, אמר לי  "לכי והביאי לי דף גדול בלי שורות, כשאסיים כאן עם המכירה אכתוב לך משהו יפה..... מייד עליתי לחדרי לחפש דף וכשירדתי בחזרה כולי התרגשות עם דף לבן , ראיתי איך הוא מגביהה עם אמא  מטפחת ואמא כדרכה, מתחת למטפחת מניחה כסף לצדקה...
 
הוא כתב לי "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה" בכתב קליגרפי יפה להפליא, ואמא התלהבה ואמרה שבשנה הבאה עלי להכין לו דף יותר גדול, שיהיה מקום לעוד ברכה....
 
נדמה היה שנוח לו להתעכב בביתינו ולנוח קמעא מ"מסע המכירה" שלו בין בתי השכונה. אמא הציעה לו כוס מים או קפה, והוא סרב בטענה ש"עכשיו חזר מאזכרה ואכל ביצה קשה"
לא הבנתי את הקשר אך הוא המשיך לפרט ואמר "שאם ישתה יהיה לו בפה ריח חזק יותר של ביצה קשה– ולא נעים לא בגלל האנשים ...
אני לא יודעת  אם הטיעון היה דחוק או רציני,  אבל מאז ועד היום בכל פעם שאני אוכלת ביצה אני נזכרת במשפט שלו , ותוהה........
 
ואמא, כמו אמא לא ויתרה, דחפה לידו תפוח וברכה, "שתזכה לשנים רבות" והוא ענה "שתזכי ותחיי ותאריכי ימים "...
חג שמח אחים יקרים.
החג הקרב מזמן לנו הרבה "גלים" של זכרונות מאמא, הכי חשוב  זה לזכור לצוף איתם בחיוך  ולא לטבוע מההצפה.
 
אוהבת אתכם. נעמה  נ.ב – מישהו זוכר איך קוראים לאיש הזה?

 
מכירת חמץ, 2009 בשוק מחנה יהודה בירושלים
© כל הזכויות שמורות
ח', ניסן, תשס"ט. 2.4.09


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|