הגדי האמיץ

נכתב על ידי: שם-טוב ג'ני

בחווה אחת , למרגלותיו של הר מכוסה כולו יער, היה עדר גדול של כבשים ועיזים. בוקר בוקר היה הרועה מוביל את העדר אל היער לאכול מן הצמחיה העשירה שבו, ולפנות ערב לפני שקיעת החמה היה העדר כולו חוזר אל החווה הבטוחה, כי היטב ידוע לכולם כי לשהות בלילה ביער זה מסוכן. סיפורים רבים סופרו על בני צאן שהלכו לאיבוד ביער ולא נמצאו, עוד סופר שנטרפו ע"י הזאבים הרבים שהסתובבו ביער בלילות, את יללותיהם אפשר היה לשמוע למרחוק, עת היו משחרים לטרף קל ביער העבות.
 
בוקר אחד הוביל הרועה את עדרו במעלה ההר, העדר היה גדול מאוד, שכן באביב נולדו בו טליים וגדיים קטנים רבים, ועתה הצטרפו גם הם למסע ביער. עד מהרה העדר התפזר סביב והחל לאכול מהצמחייה הירוקה. הרועה התיישב תחת אחד העצים , חילל בחלילו , ואחר הוציא ארוחתו ואכל לאט בשלוה, משסיים שם ראשו על תרמילו ושקע בשינה עמוקה. כאשר הקיץ הרועה נבהל, השמש כבר עמדה לשקוע והעדר כולו מפוזר על ההר, ובלילה אסור להם לשהות ביער המסוכן. קם הרועה במהרה והחל לאסוף בחיפזון את העדר.
הוא קרא לתיישים ולכבשים שינהיגו את העדר חזרה לחווה. מהר מהר אי אפשר להתמהמה, הלילה יורד. עד מהרה היו מקובצים כולם והחלו לרדת מההר אל עבר החווה הבטוחה. כאשר נכנס אחרון בני הצאן , סגר הרועה את השער באנחת רווחה ופנה אל ביתו.
 
ובאותה השעה ביער, גדי אחד בודד, התהלך וחיפש את אימו, חיפש את העדר ללכת איתו, ולא מצא. סבב הגדי ביער ואיבד את דרכו, ולא ידע לאן ללכת... התעייף וישב לנוח. פתאום שמע יללת זאבים וגופו נרעד. זכר הוא את הסיפורים שסופרו בעדר וליבו התכווץ. מבין השיחים שמע רחש וזוג עיניים צהובות בורקות הביטו בו. הגדי קפץ על רגליו, מבין השיחים יצא זאב גדול ושחור ... ואח"כ עוד זאב ... ועוד אחד.... הזאבים הריחו את ריחו של הגדי הקטן וידעו שהוא לבדו. הם התקרבו אליו לאט וסבבו אותו. 
הגדי הקטן הסתכל בזאבים והיה נחוש בדעתו להלחם על חייו. הוא ילחם בזאבים כפי שנלחמה הכבשה עזית. היא נלחמה בגבורה בזאבים כל הלילה עד הבוקר. הגדי זקף את גופו ואת קרניו הקטנות שבראשו. הוא ילחם כמו הכבשה עזית. הזאבים התקרבו אליו באיטיות בחשש  והחלו לתקוף אותו. פעם זה ופעם זה. הגדי נלחם באומץ והכה בהם בזה ובזה. לא ויתר ולא התייאש. הוא לא יהיה להם לטרף קל.   הזאבים לא הרפו והמשיכו להקיפו שעות רבות. הגדי נלחם לבדו בקרניו הקטנות זמן רב, עד שהחל להתעייף. גופו רעד, ומעילו הלבן היה מכוסה כולו כתמי דם רבים.
הגדי נשא עיניו אל השמיים מעבר לעצים וראה, השמיים התבהרו מעט באופק. אור ראשון של השחר עלה. הגדי המותש נפל על האדמה. הצלחתי להלחם בזאבים חשב לעצמו, כמו עזית הכבשה האמיצה , שנלחמה בעוז כל הלילה עד הבוקר, ורק בבוקר הכריעו אותה הזאבים. הגדי האמיץ עצם את עיניו, והזאבים התנפלו על גווייתו.
 
קרניים ראשונות של בוקר , זרחו מעל ההר המכוסה יער עבות , שלמרגלותיו החווה.

 
הרועה והעדר ליד רהט 2007
© כל הזכויות שמורות
ה', כסלו, תש"ע. 22.11.09


1. הגדי האמיץ מי מכיר
מאת: ג'ני שם טוב 23/11/2009
את הסיפור הגדי האמיץ לא אני כתבתי , אלא העלתי מן הזיכרון מסיפור שקראתי בעבר בספר סיפורי ילדים בשם 'ילדים שניים על פני המים' , אנני יודעת מי הסופר מי שמכיר את הספר מוזמן להגיב באתר , תודה
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|