שיעור שני: האמת הפנימית של המספר.

לשמיעת שיעור שני: האמת הפנימית של המספר.:

הפעם רציתי להתייחס מעט לנקודות שחלק מכם העלו בהערותיהם, כתגובה להתפתחות האינטרנטית המתפתחת בסדנה זו. ראשית חשוב שנבין בעצם מה קורה איתנו ממש ברגע זה של הקשבה לנאמר ושל קריאת הטכסט מעל מסך המחשב? אנו למעשה נמצאים עם עצמנו ועם קהל נעלם במרחבי הרשת.

ובכן האינטרנט היא עולם ומלואו למספר הסיפורים. מאפשר לנו להגיע למרחבי יידע כמעט בלתי מוגבלים. הרצאות, רשימות ביבליוגרפיות, ספרים, מאמרים ומחקרים, אמצעי מולטימדיה מגוונים וכמובן גם מתודות מדעיות לכל אלה תגיעו בכוחות עצמכם, כל אחד על פי דרכו תכונותיו וזמנו.

אך את הנקודות האנושיות הפשוטות הבלתי צפויות, שהן חלק מתרמילו של מספר הסיפורים, את אלה יהיה עלינו ללקט יחד, מתוכנו. כל אחד מאיתנו מוזמן להביע את דעתו. המספר אמיר חרש שתגובתו נמצאת בין משתתפי הסדנה, נפגש לראשונה עם מספר סיפורים ביפו כאשר הלך כילד עם אבא  לביקורים וכאשר היה חוזר הבייתה, היה רושם את הסיפורים להנאתו במחברת קטנה. כעבור שנים רבות נתגלתה המחברת הזו באקראי ואמיר חזר בגעגוע ובהתרגשות לאותם סיפורי הילדות. חלק מספוריו הוקלדו על ידו ונשלחו לאתר הסיפורים שלנו. וכיום הוא חלק מאיתנו.

אף זו נקודה מעניינת הסיפורים שלנו, החוויות שלנו, מי אנחנו בעצם.
 

אבקש איפוא מכל משתתף בסדנה זו לשלוח אלינו מעט מילים על עצמו. מקום הילדות, זכרונות משפחתיים, דברים פשוטים. אין הכוונה להביא לגילויים מרעישים, אלא מעט פרטים אנושיים שיש בהם אמת, על מנת שנכיר אחד את הסיפור של האחר. וכבר אמר איש חכם: אם נשמע את סיפורו של השכן, לעולם לא נפגע בו לרעה. אם נשמע, הכוונה אם נאזין, אם נקשיב. אכן כפי שאנו כבר יודעים מן השיעור הראשון, ההקשבה היא חלק מעצב באישיותו של מספר הסיפורים.


מספר סיפורים טוב, שומע סיפור, אוהב אותו וצורב אותו בתודעתו וכמו ציד טוב מכניס את הסיפור לצקלונו. אפרופו צייד זוכרים את הסיפור על 'הצייד והציפור' קראו את הסיפור וחזרו לכאן לאחר שמיעת הסיפור. כפי שאתם נוכחים לראות יש באפשרותינו לשבץ בלימוד קטעים היישר מתוך האתר מבלי שנזוז ממקומינו. קלות כמעט בלתי נסבלת. אך כשהיא נעשית מתוך הנאה וחדווה, זה מוסיף לכולנו שמחה וכוח.
 

ולסיכום שיח שני זה. נחזור לנושא שלנו. מה סודו של מספר סיפורים טוב? מה גורם לאדם לרתק את חבריו או לרתק את הקהל? האם זה כשרון משחק? האם זו דיקציה טובה? או שמא אימונים בלתי נלאים על מנת להגיע לשלמות הביטוי וההגייה בשעת דיבור? אין כאן חוקים בהירים והגדרות מדוייקות. אך על דבר אחד אני מקווה שנוכל להסכים בשלב זה, כי אם יש לנו סיפור שאנו רוצים לספר אותו, הבה נספר אותו על פי הכלל הפשוט:  'דברים היוצאים מן הלב - נכנסים אל הלב'. זה מזכיר לי כמובן את סיפור 'ההד' שהמסר בו אף הוא פשוט: כל מה שנשדר אל העולם, העולם יחזיר לנו.

הבה נעשה אתנחתא וניהנה מהסיפור 'ההד' כפי שמספרת אותו המספרת הנפלאה לילך צור. 


 


 
הסופר ינץ לוי קורא מספרו על 'הדוד אריה' בחנות ספרים במודיעין.
© כל הזכויות שמורות
ב', תמוז, תש"ע. 14.6.10


9. תגובות ראשונות מהאטמוספרה
מאת: אורי בץ 18/06/2010
שלום יהודה ושלום לכולם הרבה הרבה סיםורים באמתחתי ואני אשמח לשתף ולהשתתף ולשלוח גשם של סיפורים לא ברד רק גשם כל טוב אורי בץ
8. וואו,איזה כיף!
מאת: לילך צור 17/06/2010
שלום לך יהודה,ומספרים יקרים! אני אשתף אתכם ברגע אחד מחיי שהוביל אותי לספר סיפורים. אחרי שלמדתי משחק(שזה גם רגע בפני עצמו ),צללתי למים קפואים ,עולם של אודישנים,ומרפקים,ודחיפות,וחיפושיםמצאתי את עצמי גם לא מצליחה,גם בינונית,וגם לא נהנית-כנראה אני לא במקצוע הנכון.ואז נולדה בתי הבכורה,שהשהות איתה היתה חשובה לי יותר מכל.הייתי חייבת לעבוד ,אבלרציתי לחזור מהר מהר הביתה.אז התחלתי לעשות "שעת סיפור"אחהצ' בבית הספר ביישוב בו גרתי -45 דקות וצ'יק צ'ק הביתה. 10 שח מכל ילד.בפעמים הראשונות הגיעו רק הילדים של השכנים (כי התחננתי בפניהם.אבל לאט לאט ,מפעם לפעם התחלתי להנות ,ממש להנות,השתכרתי מתחושת העיניים שמביטות בי בצמא,פתאום היה לי אומץ להמציא עוד ועוד .אחרי שנה היו כבר 30 ילדים קבועים שבאו לשמוע אותי באופן קבוע.כל שבוע ייצרתי סיפור חדש ,והבנתי שזה המקום שלי ,ולכאן כיוון אותי אלוהים. אבל אני רוצה להוסיף ליוזמה המבורכת שלך ,יהודה,ולהציע דבר נוסף. פגישה על בסיס קבוע,בו נוכל להיפגש באמת ,לקבל ביקורת בונה ומפרגנת על תהליכי עבודה,ולהיות מוזנים זה מזה . מה אתם אומרים? בברכת יום נעים ,והמשך יוזמות ברוכות.
7. ההד
מאת: יפה - פלז 17/06/2010
וואו - איזה סיפור - תמצית האנושיות במובן היפה של המילה ליצירת יחסים - בכל מערכות יחסים. ולמספרת הרגשתי אותך חווה את מפגש הבן עם ההד כאילו זה קרה ברגע זה - תודה
6. קצת על עצמי - לפי בקשת יהודה
מאת: יפה פלז 17/06/2010
אם במספרי סיפורים עסקינן אז חיי מתחלקים ל-לפני יהודה ואחרי יהודה.לפני כי אם חשבתי שאני יודעת לספר עד שבא יהודה וכינה את דרך סיפור ראשון שספרתי "פלאקט"...ואחרי - כשלמדתי - אמנם טיפה בים -על מספרי סיפורים ודרך עבודתם.נולדתי בתל אביב כשעוד חילקו קרח בבלוקים - רבע או שליש או חצי ,וכשהחלבן היה שופךאת החלב מתוך מיכל גדול שלו לקנקנים שהשאירו לו בפתח הדלת. וילדי השכנים גרו אצלנו ואנחנו אצלם למדתי בגימנסיה הרצליה מכתה א' בבנין הנפלא שעמד ברחוב הרצל ובכתה ט' צעדתי בתהלוכה עם כל התלמידים אל הבנין החדש הנוראי בצפון תל אביב, לא פלא שכל הזכרונות היפים שלי הם מאותו מקום שהיום שוכן בו מגדל שלום. תל אביב השתנתה וגם אנחנו, הדור הקשיש - סבים וסבתות שסיים את חייו במחיצת כל בני משפחתו בהרבה כבוד ואהבה גם הוא חי אחרת.ולא בכדי ומתוך זכרונות ילדותי אני מנהלת היום בית אבות, מנחת קבוצות לגיל השלישי וביביותרפיסתית בעיקר ל."גיל הזהב " -
5. תודה .
מאת: לילך צור 19/06/2010
הי כולם, תודה על הפירגון ,חיממתם לי ת'לב . באותה הזדמנות אני רוצה להזמין אתכם באופן אישי למועדון המספרים בכפר דניאל ,שיתקיים ביום חמישי ה 1/7/10,והפעם תתארח שחקנית מ ד ה י מ ה ,לימור יצחייק שתספר על הנשים ביצירותיו של צ'כוב -שווה שווה שווה !!! יש לי שאלה אליכם :אתמול הופעתי עם עומר ראובני בתוכנית החדשה והכל כך מהנה של שנינו,באחד המושבים בחבל מודיעין .בשעה 20:30 נפתחו הדלתות לכניסת קהל ,והנה נכנסו ......חמישה אנשים בלבד .היתה הופעה מקסימה אבל לא קלה,כל אחד הממשתתפים הרגיש שהוא יותר מדי חשוב להצלחת המופע ,ולא באמת יכולנו להיות מוזנים מהקהל.השאלה היא :איך מייצרים הזנה עצמית שבה כאילו לא מתייחסים יותר מדי לקהל.קרה לכם פעם דבר דומה ? אשמח לתגובות.
4. רעיון של לילך צור
מאת: יפה - פלז 18/06/2010
היי לילך שמי יפה - מצטרפת לרעיון שהעלית אבל בשלב יותר מאוחר. להת
3. ההד-לילך צור המקסימה
מאת: רבקה אביב 18/06/2010
לילך ויהודה היקרים אני זוכרת במדויק את הבוקר שעליתם לגבעת הטיטורה המיוחדת שלנו במודיעין ושם צילמת את לילך מספרת אמנם כפי שציינת לילך הנפלאה היא נפלאה מאירה ומוארת. כמה יפה נכון ואמיתי סיפור ההד אני משתדלת מאוד להתנהל בחיי על פי הסיפור וכך חינכתי את ילדיי זה כל כך נכון. סילחו לי אני מעט בעיכוב אני רק בסיפור השני. יהודה בהמשך לבקשתך אספר מעט על עצמי. שמי רבקה אביב נשואה לאברהם אם למוישיק ואורית סבתא לעומר ולעדי חמות וחברה לשרון.35שנים עבדתי בש"אל תעשייה אווירית בכל מיני תפקידים שונים החל ממחסנאית ועד לעוזרת מנכ"ל .לפני כשנה וחצי יצאתי לגמלאות ,פורשת ידיי לצדדים ודברים טובים ורבים קורים לי עברתי סדנה למספרי סיפורים ברב תחומי במודיעין עם האדם המקסים והמעניין יהודה אשריי שזכיתי לכך אמנם חיכיתי לסדנה שתיפתח בערך 6חודשים היה כדאי ושווה לחכות במקביל אני לומדת בבית אריאלה סיימתי שנה א' ועם כל הכבוד לבית אריאלה, הסדנה בהנחייתו של יהודה העשירה אותי ולמדתי הרבה מאוד ב-7מפגשים בסיום הסדנה היה עצוב אך הנה שוב אני משתתפת בסדנה מענינת.5מילים מלוות אותי זה מספר חודשים.סיפור טוב זה כל הסיפור.המשך הצלחה ואני כבר מתה לעבור לסיפור השלישי. ועוד משפט אני חייבת לספר לכולכם בזכות יהודה למדתי להקליד ולשבת מול המחשב כי הכריח אותי ואת הבנות אשר השתתפו בסדנה להקליד סיפור ולשלוח לו ואכן עם כל הקושי לא רציתי לאכזב את עצמי ואת יהודה התאמצתי והשתדלתי להצליח בסיפור הראשון שלי עם בן גוריון ואני בקרית שמונה רעדתי ולא הייתי בטוחה בעצמי וללא שבצעתי הגהה זה היה מבחן מבחן אך יהודה מייד שלח לי תשובה והודיע לי שהסיפור שלי עבר לאתר. אז איך איך לא לשבח להעריך ולהודות ליהודה, לכן תמיד עבורי יהודה הוא מורי ורבי.
2. לילך רעיון נהדר,
מאת: שרה ברטפלד 18/06/2010
קונה בשתי ידיי , רק שיהייה קרוב בטבורו של גוש דן ,לא סוף העולם שמאלה.
1. ההד
מאת: יוסף אהרונסון 19/06/2010
ניתן ללמוד מהמספרת שתמיד על הסיפור להיות בראש, והמספר משרתו הנאמן, אחריו, כמלווה !
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|