הקטרינקה ( תיבת הנגינה ) - סיפור ליום השואה

נכתב על ידי: נחמה כהן

 
 סיפר: הרב ד"ר ש.ז כהנא
 
כאשר הגיעו החיילים האמריקניים למחנה ההשמדה בוכנוואלד, פתחו את שערי המחנה לרווחה, ושחררו את האסירים. יצאו האסירים מן המחנה והלכו איש לדרכו.
גם רב לייזר מצ'נסחטוב , יצא מן המחנה. ליד השער הפתוח לרווחה עמד, וחשב: לאן? לאן אלך עכשיו?
הוא ידע כי כל בני משפחתו נהרגו. כולם נשלחו יחד איתו למחנה. ובעיניו ראה כיצד הלכו לכבשן והפכו לעשן ולאפר.
רק תקוה אחת נשארה לו: כאשר הלכו כל אנשי העיירה למחנה המוות, הצליח להגניב את יוסלה בנו הקטן אל מחוץ לגטו, אל "הצד הגויי" של העיירה.מי יודע- חשב רב לייזר- אולי חי הילד...אולי הוא חי...
צריך לחפש אותו. אבל איך מחפשים? ואיפה?
הלך רב לייזר וחזר לצ'נסטחוב. הוא התחפש לקבצן פושט יד, כדי שלא יכירו אותו הגויים אנשי צ'נסטחוב לבש רב לייזר בגדי איכרים, ואת פניו כיסה בכובע ישן, שירד עד עיניו. וכך הסתובב ברחובות ובשווקים של צ'נסטחוב. בכל פעם שהיה רואה ילד עובר בדרך- היה עומד ומביט בו. אולי בנו הוא? אולי זה יוסלה שלו? ...אך עברו ימים והילד איננו.
התחיל רב לייזר לשאול ולחקור בזהירות: האם הכיר מישהו את משפחת לייזר? ומה קרה לבני המשפחה?
סיפרו לו האנשים כי כל בני המשפחה יצאו מן הכפר ברכבות המוות. רק הילד הקטן נשאר כאן בכפר. אחר כך מסר אותו מישהו למנזר שיתחנך אצל הנזירים.
לאיזה מנזר נמסר הילד, ואיפה הוא היום- זאת לא ידע איש.
"הילד חי" חשב רב לייזר- ו"אני אציל אותו".
 
הלך רב לייזר ממנזר למנזר, ושאל על הילד שלו.אך הנזירים הכחישו הכל. מעולם לא ראו את הילד שלו. ומעולם לא דרך על סף המנזר תינוק מישראל.
רב לייזר ידע שהם משקרים. אך מה יכול לעשות?
הלך וקנה לו "קטרינקה" (תיבת מנגינות) , ובין שאר המנגינות שהכניס ל"קטרינקה" היה גם ניגון "כל נדרי".
קשר רב לייזר את התיבה אל גבו, והתחיל להסתובב בין בתים וחצרות. בכל מקום שראה ילדים – היה מעמיד את ה"קטרינקה" על רגליה והתחיל מסובב את הארכובה. מיד היו מתאספים עוד ועוד ילדים ועומדים לשמוע. וכאשר הם היו מביטים ושומעים – היה הוא עומד ובוחן את פניהם. במיוחד היה מביט בהם כאשר ניגנה התיבה את ניגון "כל נדרי": איזה ילד משתנים פניו? איזה ילד מתעורר בו פחד פתאום , או עצב או געגועים?
יום אחד כאשר ניגנה התיבה את מנגינת "כל נדרי" ניגש אליו אחד הכפריים ושאל בחשד: "ניגון עצוב זה , שאתה מנגן , מניין בא לך? האין זה אחד משיריהם של הז'ידים הארורים"?
"שיר זה הבאתי מסיביר" ענה לו לייזר- "שם כחל השירים עצובים הם".
נחה דעתו של הכפרי והלך משם.
וכך נדד רב לייזר מכפר לכפר מחצר לחצר וממנזר למנזר. כשיה מגיע למנזר, היה מתיישב בכיכר ומנגן שעה ארוכה, עד שכל ילדי המנזר היו יוצאים אליו, עומדים מסביב ומקשיבים. כאשר ראה ילד מתרגש בשעת ניגון כל נדרי – ידע כי מילדי ישראל הוא. וכאשר התפזרו כל הילדים, היה הולך אחרי אותו ילד , משוחח איתו, ומספר לו כי המלחמה נגמרה, הסכנה עברה, ועתה יכול הוא לשוב אל עמו.
 
שנה שלמה הסתובב לייזר עם הקטרינקה שלו בין המנזרים. הוא לא הניח אף מנזר בצ'נסטחוב ובסביבתה בלי נגינת הקטרינקה. הוא הצליח להציל עשרה תינוקות מישראל שהתחנכו במנזרים, והחזיר אותם לדת אבותיהם.
אך יוסלה לא היה ביניהם. הילד נעלם ועקבותיו אבדו.
בינתיים התחילו לחשוד בו . ראשי המנזרים פקדו לגרש אותו, ולא להרשות לו לנגן ליד המנזר. כבר היה איזה כפרי שקילל וירק... מישהו הרים אבן ואיים... רב לייזר לא יכול עוד להוסיף ולהסתובב בין המנזרים.
הרים רב לייזר את ידיו כלפי מעלה ואמר: ריבונו של עולם. אשתי וילדי עלו בעשן לשמים, ואני מסתובב כבר יותר משנה בין המנזרים לבקש את יוסלה ואינני מוצא. מעתה, אב הרחמים, מטיל אני עליך את המצוה לדאוג ליוסלה. שים עליו עין. שמור עליו יחד עם כל ילדי ישראל.

לקח רב לייזר את "הקטרינקה" הניח אותה תחת האבנים של בית כנסת הרוס, ועלה לישראל.
 
אנשים שהגיעו מפולין מספרים כי מזמן לזמן היו שומעים מנגינות עצובות של ה"קטרינקה" פורצות מתוך האדמה. ובין הקולות אפשר היה להבחין במנגינת "כל נדרי".
 
 

© כל הזכויות שמורות
י"ב, סיון, תשע"א. 14.6.11


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|