סיפור אהבתם של רוזטה ומוזס

נכתב על ידי: אפרת אסף.

בית החולים של האחיות הדיאקוניסיות (הפטריארכיה המרונית כיום) – סיפורם של רוזטה ומוזס

בית החולים הגרמני של האחיות הדיאקוניסיות שכן במאה ה- 19 בקצה סמטת המרונים, במקום בו נמצאת היום הפטריארכיה והאכסניה המרונית (עדה נוצרית קתולית שמקורה בלבנון). הכניסה לסמטה המתפתלת הינה מול הפתח של מצודת מגדל דוד. כאן, במבנה הציורי עם החצר הקטנה ובור המים נפגשו וילהלם מוזס שפירא ורוזטה יקל, שני אנשים מעולמות שונים ביותר וכאן החל סיפור אהבתם.

מוזס היה יהודי יליד רוסיה (1830). תקופה הרת פורענויות ליהודים מחד וכיסופי גאולה מאידך. הגאון מוילנה, שאביו של מוזס היה מחסידיו, חזה שהגאולה הנה מגיעה בשנת הת"ר (1840). הגאולה לא הגיע וחלק מחסידיו אף התנצרו. האב שנכסף לארץ עזב את ביתו ועקבותיו נעלמו. מוזס הבן יצא בעקבות אביו אך בדרכו מצא משיח חדש, ישוע. הוא התנצר והצטרף לכנסיה האנגליקנית וב- 1856 הגיע לירושלים בחסות המסיון האנגליקני. מוזס, כעת, וילהלם מוזס שפירא, השתכן במתחם של המסיון ליד שער יפו ומצודת מגדל דוד (כנסית המשיח היום).

רוזטה יקל, עם זוג צמות בהירות מגולגלות על אזניה וארשת של קפדנות וצייתנות, היתה בתו של כומר כפרי מגרמניה. בהיותה ילדה הבטיחו רוזטה וחברה פריץ יאזפר, בן הטוחן, שינשאו זה לזו כשיתבגרו. בינתיים נשלח פריץ ללימודים הרחק מהכפר. לימים שמעה רוזטה דיבורים על כך שהוא התאהב בבת הרוזן. היא החליטה להקל עליו ולשחררו משבועתו אליה. כשחזר אל הכפר היא אמרה לו שליבה נתון לאחר ואז נסעה לירושלים והצטרפה לבית החולים של האחיות הדיאקוניסיות, שייסד דודה. כשהגיעה לירושלים היא היתה  בשנות השלושים לחייה וכבר נחשבה ל"רווקה זקנה". היא עבדה בבית החולים תחת פיקוחה של האחות הראשית שרלוטה פילס ונראה היה שכך תבלה כך את שארית חייה. אך לא כך רצה הגורל.

חורף 1861 היה חורף קשה, גשמים ושלגים ירדו ללא הרף. באחד הימים יצא שפירא עם עוד שניים מחניכי המסיון להביא חלב מכפר השילוח. הוא חזר משם עם דלקת ריאות והיה צורך לאשפזו בבית חולים. למיסיון האנגליקני היה בית חולים בעיר העתיקה שכונה בית החולים ליהודים. אך, מאחר ולשם הגיעו יהודים היה חשש שיציקו לו עקב היותו מומר. לפיכך, הובא אל בית החולים הגרמני של הדיאקוניסיות ברובע הארמני. האחות רוזטה טיפלה בו במסירות והשניים התקרבו זה לזו עד ששפירא החלים ועזב את בית החולים.

בינתיים, קיבלה רוזטה מכתב מאחותה הצעירה המבשר לה שהיא התארסה לפריץ, אהוב ילדותה של רוזטה. כך גם הבינה רוזטה, שהיא ויתרה על אהובה ללא הצדקה סתם כי הקשיבה לרכילות. אבל, הנה זימן לה הגורל הזדמנות חדשה. שפירא החליט גם הוא שהגיע הזמן לשנות את גורלו, פתח במסחר עתיקות וביקש את ידה של רוזטה. החתונה הצנועה נערכה בכנסיה האנגליקנית והזוג עבר לגור בבית משלו בשכנות לכנסיה.

לימים נולדו לזוג שתי בנות אליזבט ומרים. חייו של מוזס ומשפחתו עברו טלטלות רבות. תקופות של הצלחה כבוד ועושר בעקבות גילוייו הארכיאולוגים במסעותיו ואחריהם שפל בזיון ועוני כשהתברר כי זייף עתיקות ואף המציא תרבות שלמה.

על כל אלה תוכלו לקרוא: בספרה של שולמית לפיד כחרס הנשבר, הוצאת כתר 1984
ובספר בת ירושלים הקטנה מאת מרים הרי בהוצאת אריאל, ירושלים
 
*(ראו גם הרשימה על בריכת חזקיהו מרים ודוד הקטן).

 


 
רח' סט מרק, הכנסייה המרונית
© כל הזכויות שמורות
כט', סיון, תשע"ב. 19.6.12


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|