ניגונו של גוגול באושוויץ

נכתב על ידי: יהודה עצבה

ראש הממשלה דאז יצחק רבין הוזמן בשנת 1993 לסדרה של טכסים לציון מרד גיטו ורשה בפולין. הצעתי לו, כך מספר איתן הבר, מי שהיה יועצו הקרוב של יצחק רבין וידידו, לצרף למשלחת חמישים ניצולים מן הגיטו כמניין השנים. בהתייעצות עם ארגונים של ניצולי שואה נבחרו חמישים ניצולים שלכל אחד היה סיפור אנושי מרגש אחר. אחד מהם היה שמואל גוגול, נגן מפוחית פה, מרמת גן. הוא ניגן במפוחית ב"תזמורת המוות" של מחנה ההשמדה באושוויץ. על פי דבריו ניגן שם באושוויץ בעיניים עצומות, כדי לא לראות ולא לזהות את ההולכים למוות בתאי הגזים.

- טילפנתי אליו כך מספר איתן הבר והצגתי עצמי. סיפרתי לו כי ראש הממשלה מזמין אותו להצטרף למשלחת. מעבר לאפרכסת נשמעו מלמולים ו"אוי" קצר. הטלפון נשמע נשמט מידיו. קראתי – מר גוגול, אבל לא נשמע יותר כל מענה.

כעבור כמה ימים התקשר גוגול לאיתן הבר והביע את התרגשותו העמוקה מההזמנה

 – הפעם, אמר - אנגן בעיניים פקוחות.

לאחר שהגיעו לורשה ולאחר הנאומים ושירתה של הזמרת רינת גבאי דומה היה שההתרגשות הגיעה לשיא. ואז עלה גוגול על הבמה ובקור הפולני המקפיא ועל רקע הנוף האפור של אשוויץ בירקנאו התחיל גוגול לנגן במפוחית שלו, גם הפעם היו עיניו עצומות.

איתן הבר לא זכר מה ניגן גוגול, אבל המפוחית הפיקה ניגון בלתי נשכח ואז כשסיים גוגול לנגן, אמר ספק לעצמו ספק לאחרים – עכשיו אני יכול למות בשקט. חזרנו לישראל וכעבור ימים אחדים מת גוגול.


תוספת:

שמואל גוגול ( 1924 – 1933 ) בילדותו הועבר לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק, שם קיבל מפוחית מתנה ביום הולדתו. מאז ניגן כל חייו במפוחית.

ב 1940 הועבר על ידי הנאצים למחנה באושוויץ שם החל לעבוד עד אשר יום אחד שמע אותו קצין נאצי מנגן במפוחית, וכך הועבר ל"תזמורת המוות" שליוותה את היהודית בהליכתם למוות.

גוגול נשבע שאם יצא חי מהתופת יקדיש את חייו ללימוד ילדים יהודים בניגון על מפוחית וכך היה לאחר המלחמה עלה לארץ והקים את תזמורת המפוחיות של רמת גן.

בשנת 1990 חזר גוגול לראשונה למחנות ושם ניגן את ניגון "העיירה בעלז" וב-1993 התלווה למשלחת של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין.

 
 


 
© כל הזכויות שמורות



1. שמואל גוגול ניגן בעניים פקוחות
מאת: זהבה שילון 13/12/2011
היתי בטקס בפולין, היה זה אירוע בין לאומי לציון 50 שנה למרד גטו ורשה. גוגול סיפר אז שתמיד ניגן באושוויץ בעניים עצומות. כשהיגיעה כאורחו של רבין למסע וניגן במעמד זה על הרמפה באושוויץ, עשה מאמץ אדיר לנגן בעיניים פקוחות, כ"נקמה בגויים" תוך שמבטו היה נעוץ בשמים ובלבו תחושת ניצחון האדם על הרוע. זמן קצר אחרי נסיעה זו הוא נפטר. יהיה זכרו ופועלו, כמורה לנגינת מפוחיות לילדים, צרור בצרור החיים. ועוד מילה אישית, גרנו באותה שכונה בתל-אביב ולמדתי באותה כיתה עם בנו בכורו.
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|