שיעור שני: הכל על הקול

נכתב על ידי: יהודה עצבה

לשמיעת שיעור שני: הכל על הקול:

שיעור שני בית הלוחם: סדנה שנייה למספרי סיפורים בבית הלוחם.
 
כשאנו רק פותחים את פינו אנו משדרים אינסוף מסרים. נכון שאנו באים לספר סיפור, אבל אל צליל הדיבור שלנו מצטרף חומר נוסף בלתי מובן גם לנו וגם לקהל השומעים.
 מתח פנימי, התרגשות עצבנית, כל שבריר מילה לא מדוייק כל הבלעת אות הרי הם בבחינת 'רעש' מיותר המפריע לסיפור הטהור כפי שהוא צריך להיות מודגש לקהל.
מאחר ובסופו של דבר אין חוק אחד הרי עלי להביא בהקשר זה מצב, בו המספר נרגש פולט שברי מילים ובכל זאת מצליח לרתק אותנו באמינות ההתרגשות שלו. כמעט ללא מילים אנו זוכים לחוות את חווית המספר כי המספר עצמו חי שנית את חווית הסיפור לנגד עינינו ( וחיו הדברים לנגד החסידים)
עלינו להבין שכאשר אנו מספרים סיפור, אז אנו מספרים סיפור, כלומר על הסיפור להיות קולח ללא כל מחשבה מיותרת. הסיפור הוא יצירה פלאית הנולדת באופן חד פעמי כאן ועכשיו לנגד הקהל הצופה בנו. את הקהל לא מעניין הדיוק, או זה שהוא מכיר, אם הסיפור מרתק לקהל יש את כל הזמן שבעולם להאזין לו.
כי יש מספרים לא מעטים 'היורים' את הסיפור שלהם כ'אוטוסטרדה' של מילים. ללא כל חשיבה ומתוך הנחה מוטעית ביסודה, שאם יפסק לרגע המלל או שטף הסיפור הרי יאבדו את הקהל.
טעות יסודית זו רווחת מאוד ויש לעקור אותה מן היסוד, שכן כלל ברזל בעולמו של מספר הסיפורים לקחת את כל הזמן שבעולם ולהתאימו לסיפור. כלומר לכל סיפור יש את מידת הזמן המתאימה לו.
( דוגמאות מסיפור הזקנים  מתוך ספרי 'מעשה האדמה ושני השכנים', סבתא בשלה דייסה ועוד )
 ולסיכום הגיע הזמן שנבין כי כל אחד מהקהל יכול לפרש את הסיפור כראות עיניו. הקהל מורכב מפרטים וכל פרט בא עם מכונת ההקשבה שלו. כל אחד בא עם הפרשנות שלו והיכולת שלו להבין את עולם הסיפור עד דק. אם בסיפור מתובלות מילים ביידיש הרי דובר היידיש ייכנס לעומק הדברים כך הוא לגבי כל שפה ושפה.
הבה נעשה את התרגיל המוכר לכל תלמיד תיאטרון: 'להיות - או לא להיות זו השאלה' נדגים זאת ונווכח שהדברים מקבלים משמעות שונה כמעט בכל משפט ומשפט שלנו.
נקרא סיפור קצר ונספר אותו בצורה חופשית לחלוטין.
עלינו להבין כלל ברזל: כאשר אנו מספרים סיפור עלינו לספר אותו ולא לחשוב כיצד עלינו לספר אותו. בכך נשיג את חופש היצירה האמיתי לו זקוק המספר.
בהצלחה!

שיעורי בית למפגש הבא:

א: לכל אחד ממשתתפי הסדנה יוקצבו חמש דקות לסיפור האישי ( ילדות, משפחה, עליה, מנהגים, שירה חינוך, תחביב וכל מה שעולה על הראש ) אולם חמש דקות רצופות.

אנא הכינו זאת בקפידה.
 
 

© כל הזכויות שמורות
י"ד, כסלו, תשע"א. 21.11.10


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|