שיעור שישי: מנחה אילן ענבר.

לצפייה בסרטון שיעור שישי: מנחה אילן ענבר.:


שלום לכם צופי הסדנה האינטרנטית , קצת מרגיש לי לא נוח לדבר בפניכם דרך העדשה אבל אנחנו נתגבר. קוראים לי אילן, אילן ענבר. אני מספר סיפורים, מורה לתיאטרון, מחנך, מדריך טיולים. ואני רוצה לספר לכם על איזה שהוא רעיון שעלה לי לאחרונה, בעקבות פרויקט שאני עושה.
אז נתחיל עם הפרויקט, לפני מספר שנים קיווין קולדין מספר סיפורים בארצות הברית, החל לגלגל ברחבי הארץ קופסה. קופסה פיסית מלאה בסיפורים. אוסף סיפורים של ילדים, בני נוער. הקופסה הצליחה ויצאו עוד ועוד קופסאות והנה גם קופסה אחת יצאה לאירופה. שמעה על כך לימור שיפוני מספרת סיפורים ובקשה שהקופסה תבקר גם אלינו ארץ הקודש אצלנו. הגיעה הקופסה אלי לזכרון יעקב ביחד עם לימור לכיתה שלי וביחד עם קבוצה שלך תלמידים כתבנו סיפורים העלינו אותם על הכתב, תרגמנו לאנגלית, הכנסנו לקופסה והקופסה טסה לספרד ולארצות הברית.
הרעיון מצא חן בעיני והכנתי קופסה כחול לבן, קופסת סיפורים נודדת, תוצרת הארץ. הקופסה הזאת כבר הספיקה להיות בכמה יישובים יהודים וישובים ערבים ואספה סיפורים.
ואני גם פונה אליכם אם תרצו להזמין אותי, אבוא בכייף ליישוב שלכם לבית הספר שלכם ונאסוף סיפורים.
אבל מה שרציתי להגיד לכם זה רעיון דומה.
רעיון שאני חושב שהוא נפלא! תחשבו על זה: קופסת סיפורים משפחתית. למה שלא כל בית אבא, תהיה לו קופסת סיפורים משלו. קחו לכם קופסה, תעצבו אותה, תקשטו אותה ותתחילו להכניס לתוכה את הסיפורים. סיפורי עם מבית אבא, מבית סבא, מבגדד, מפולין, ממרוקו. סיפורים על מלחמת תש"ח, וסיפורים על מלחמת שלום הגליל. תאספו הכל, תכניסו לקופסה.
 
ומה יקרה כשהקופסה תהיה מלאה?
 
תביאו אותה אלינו לסדנה. נעלה אותה כאן לסדנה האינטרנטית נשתף את כולם. תוכלו להעביר קופסאות בין חברים. משפחות בין משפחות וככה נזכה כולנו לעולם עשיר של סיפורים.
 
תחשבו על זה!
 
 



מעבר אל השיעור השביעי 'באה מאהבה' עם לילך צור

© כל הזכויות שמורות
כ"ו, תמוז, תש"ע. 8.7.10


17. שאלה לציבור
מאת: רבקה אביב 11/07/2010
שלום לכל חבריי לסדנה ולך אמיר חרש ראשית מאוד יפה שאתה חולק עמנו את רצונותיך להיות מספר סיפורים ולהתפרנס מכך,אהבתי מאוד.אני מאוד מבינה אותך, גם אני חדשה מאוד בעולם זה כפי שכבר ציינתי לא פעם השתתפתי בסדנה בהנחייתו של מורי היקר יהודה, בזמנו יהודה הציע לנו התלמידים להתחיל להופיע לאט לאט מול קהל,במועדי גמלאים, בגני ילדים וכו...אמנם שמעתי בקולו של יהודה והתחלתי טיפין טיפין להופיע במועדון גמלאים,גני ילדים,כמובן בהתנדבות ,אני נהנת מאוד מגלה עולם ומלואו,אחת לחודש מגיעה לכפר דניאל לילך ועומר מארחים מספרים מענינים כמו כן גם הם מספרים מדהימים,כך אני לומדת, מלקטת וסקרנית מאוד לגלות עוד ועוד את עולם הסיפורים.לאחר שיחה טלפונית היום עם יהודה מורי היקר,העלה רעיון נהדר שהמספרים הותיקים והמספרים החדשים נקיים מיפגש ויהודה מוכן להשתתף במיפגש,כך המספרים הותיקים יכולים לחלוק עמנו החדשים מנסיונם ומרעיונותיהם הברוכים,אמיר מה דעתךעל כך? חברות וחברים מה דעתכם על כך?ממתינה לתשובותיכם ,בהתאם.מודה על התייחסותכם .בברכה ובהערכה ,רבקה.
16. רוצה להודיעכם:
מאת: רחלי דרורי נשר 12/07/2010
רעיון נפלא! יישר כוחך ומודה ליהודה עצבה מהלב על תמלול השיעור - אשלח לך, יהודה, תגובה בהמשך. התבקשתי ע''י יהודה עצבה ואספר לכם: כתבתי ספר 'אני חירשת אז מה' ואתראיין אודותיו מחר, יום רביעי ( 13/07/2010 ) בין השעות 09.00 - 10.00 לתוכנית 'אנשים עם מוגבלויות' ברשת א', קול ישראל. הספר מספר על החירשוּת מנקודת מבט אישית שלי כאדם חירש והכל בחיוך ובאופטימיות. מצרפת כאן לינק לכתבה אודות הספר: http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/9638 למקרה והלינק לא נפתח: חיוך מאוזן לאוזן בשבע - כך תכתבו בגוגל ותגיעו לכתבה. אני מספרת לכם הנ''ל בעידודו של יהודה עצבה המסביר לי שהספר שלי עושה מלאכתי כמספרת סיפורים. תודה לכם. מאד אוהבת את סיפוריכם ולצערי עדיין אין לי סיפור לתרום לכם, אוגרת לאטי ובסבלנות של צב סיפורים למגירה, עד שיבשילו..
15. התייחסות
מאת: יהודה עצבה 13/07/2010
למשתתפי הסדנה שלום רב. ראשית אני שואב עידוד רב מהתייחסותה של רחלי דרורי נשר לסדנה זו וחשוב שנאמר זאת ונתייחס לכך כפי שרבקה אביב עשתה. מילה טובה, הקשבה וסקרנות הן חלק בלתי נפרד מעולמו של מספר הסיפורים. חשוב שנבין שעלינו להתייחס לכל מה שנכתב כאן. אני מודה שלא פעם אני נכשל בנקודה זו. ולעצם העניין, נראה לי שהנושא העולה כאן בתגובותיהם של אמיר חרש ורבקה אביב ראוי להתייחסות כולנו. מחד אנו קרובים לעולם הסיפור ואוהבים אותו ומאידך הכניסה לעולם זה היא לעיתים מורכבת ואף מאיימת. לכן אשמח מאוד אם נקיים פגישה בינינו לשיחה משותפת על ההתלבטויות והנסיון המעשי של כולנו בדרך העשייה והתרומה בעולם הסיפור. אין ספק שהמיומנות של המספר והביקוש למספרים הפכה את הנושא למקצוע מבוקש. לכן נראה לי שהמספרים והמספרות הוותיקים יכולים בהחלט לתת עצה טובה וחמה ובכך להקל על הכניסה לעולם המרתק הזה. הפנייה היא בעיקר למספרים הוותיקים שעברו את מסע הייסורים הראשוני ובהחלט יש להם מה לומר בעניין. אנא הגיבו והתייחסו לרעיון המעניין של המפגש המשותף שהעלתה רבקה אביב. נראה לי שיש מקום לשקול זאת ברצינות הראויה. ולסיום: נא הכנסו לתיקיית הסיפורים וקראו את הסיפורים החדשים, המאמץ שווה וראוי לכל שבח.
14. חיוך מאוזן לאוזן -וברכות לרחלי
מאת: רבקה אביב 12/07/2010
רחלי מזמן לא חייכתי כך מאוזן לאוזן ואת גרמת לי לחייך מאוזן לאוזן.חוש ההומור שלך כה מפותח ובכלל מבלי לפגוש אותך ומבלי להכירך מקרוב דעי שאני מעריצה אותך את מיוחדת שונה אמיצה ומלאת שמחת חיים אני סקרנית כבר לרכוש ולקרוא את ספרייך תודה רבה ששיתפת אותנו ,והכנסת אותנו לעולמך המעניין .אני ממליצה לכל החברות והחברים להכנס לאתר של רחלי ולקרוא את הכתבה המקסימה על רחלי ואמא של רחלי שללא ספק ברור שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ .בהערצה רבה ,המשיכי רחלי לעשות חיל ,כל שתבקשי לו יהי, אמן, מגיע לך.
13. מעגל מספרים
מאת: אמיר חרש 13/07/2010
רעיון המפגש מוצא חן בעיני. ויכול להיות שהוא משתלב ברעיון אחר שהיה לי. אני רוצה לארגן מעגל מספרי סיפורים חודשי. בגינה הקהילתית שלנו בקריית שלום. וחשבתי להזמין גם את אנשי הסדנא האינטרנטית. אני לא יודע אם זה במקום או בנוסף למפגש של הקבוצה הזו עצמה. בכל מקרה המעגל יהיה ב מוצאי שבת ה 31 לחודש בשעה שמונה בערב, בקרית שלום בדרום תל אביב. אוכל לשלוח הזמנה מפורטת כשתצא. מה דעתכם?
12. תודה חמה לרבקה אביב על הפירגון
מאת: רחלי דרורי נשר 13/07/2010
לרבקה אביב: תגובתך מאד מחממת לי את הלב, חן חן! לכל מי שפיספסו ומעוניינים, תוכלו עדיין לשמוע אותי: תכתבו בגוגל: רשת א תוכניות מוקלטות ותיכנסו לאתר. תבחרו 'הכל צפוי' ( תכנית לאנשים עם מוגבלויות ) יום רביעי 14.07.10 שעה 09:00 - לא הפסקתי לצחוק על עצמי: משך כל השנים, בכל פעם שחיפשתי עבודה, תמדי טענתי שאני לא צריכה לדבר ברדיו ואפשר לקבל אותי לעבודה והנה אני מוצאת את עצמי מדברת ברדיו... ועוד בסך הכל הראיון אתי ועם אמי שתחיה ארך בערך 27 דקות בסך הכל! תאמינו שאם אני דיברתי ברדיו, הכל אפשרי... יהודה עצבה, תודה על דבריך ועל הפנייתך לתיקיית הסיפורים ואעשה זאת. אמיר חרש, כבר הבעתי דעתי על המפגש הקבוצתי ובכל מקרה מבחינתי הרעיון לא פרקטי, היות והשבת יוצאת רק קצת אחרי השעה שמונה בערב ואני כאדם דתי מנועה מלהשתתף, תהנו במפגש הקרוב למקרה וכן תיפגשו.
11. האזנתי לתכנית הרדיו
מאת: יהודה עצבה 13/07/2010
אביא לידיעתכם כי האזנתי לתכנית הרדיו בה סיפרה רחלי דרורי נשר על כתיבתה, על ספריה ועל עולמה של מספרת סיפורים חרשת. התכנית הייתה מרתקת ויש ללמוד ממנה כיצד ניתן להגיע לקהל בכל דרך. אני ממליץ בחום לפניכם להקשיב לתכנית. היא עדיין משודרת באתר קול ישראל ברשת א'. כן אמליץ בפניכם לראות ולהקשיב לסיפורו של בועז ניסן שהוא מספר סיפורים שהיה שומע ובמשך השנים נתחרש. אציין כי כבר שלחתי מייל בנושא, אך אני מרשה לעצמי לנצל במה זו ולהמליץ על הסיפורים המצולמים של לילך צור ואילן ענבר שנוספו אל תיקיית הסיפורים. חשוב שאדגיש כי תגובתכם בסדנה אינטרנטית זו משולה למחיאות הכפיים של הקהל בתום כל סיפור. חישבו על כך והגיבו.
10. הערצה למספרי סיפורים
מאת: שרה כהן 13/07/2010
לכל מספרי הסיפורים ולחברתי רבקה אביב שאני מעריצה ומעריכה ,יושבת אני וקוראת את הסיפורים שלה ושל חברותיה לסיפורים אני כאילו חיה את הסיפור ,אני מספרת לנכדיי סיפורים כפי שנכדתי אומרת סיפורים מהראש ,זה יפה ונעים לשמוע את הסיפורים שלכם ותמשיכו ,שרה,
9. יופי יופי
מאת: רבקה אביב 13/07/2010
שלום לכל חברותיי וחבריי "מזמן לא כתבתי באתר" ובכן אילן ענבר יופי יופי של סיפור על יופי יופי נהנתי מאוד ואתה מספר בחן ובטבעיות רבה. רחלי, הרגע שמעתי את הראיון שלך ושל אמא מרים ברשת א' אין אין עלייך ואת צודקת חייב שתהיה סבלנות סבלנות את גדולה מהחיים ונהדרת ללמוד באוניברסיטה לתואר ראשון חינוך מיוחד שוב כפי שציינתי את מיוחדת ואני כה שמחה שאנו יחד משתתפות בסדנה,לכבוד ייחשב לי.ולאמא מרים כפי שציינו ברשת א' וכפי שציינה רחלי :את אמא לדוגמא מצויינת.אמיר תודה עבור ההזמנה ב-31לחודש מוצאי שבת,לא אוכל להגיע, מאחר וכל סוף שבוע ילדיי עם נכדיי מתארחים אצלינו בכיף ובשמחה. אי לכך אשמח מאוד להשתתף באחד מימי השבוע אם זה אפשרי ומתאים לך ולשאר החברות והחברים.תודה רבה.אסיים במחיאות כפיים סוערות מאוד לכל אחת מכן ולכל אחד מכם ולכולכם גם יחד....אבל....עליי להודות שהמחיאות הכפיים הסוערות ביותר היום מוקדשות לבחורה המדהימה שנכנסה לליבי רחלי דרורי נשר.יהודה מורי היקר תודה, בזכותך אני מכירה אנשים כה מעניינים מיוחדים ומלאים כרימון שאפשר ללמוד מהם ה מ ו ן!!
8. הסיפור של אמרי
מאת: אילן ענבר 07/07/2010
ברשותכם צופי הסדנה היקרים אני מצרף דוגמה לסיפור אישי שכתבה תלמידה לקופסת הסיפורים: הסיפור של אמרי יצחק החיים שם... אני יושבת בבית החדש ומחשבות עמוקות חולפות בראשי, בוהה בעצים, בנוף הים המרהיב מבעד לחלון חדרי, אך מתגעגעת לבית שם, לרחובות הגדולים, לעיר הגדולה, לקניונים, לאנשים הרבים העוברים ברחוב ולא למקום השקט שעברנו אליו השנה. אז כך ממשיכות המחשבות ועולים בי זכרונות... כמו אז ביום קיץ חם כשהיינו כמה חברים ליד הקיוסק השכונתי והיה כל-כך חם והמוכרת נחמה שהייתה בקיוסק דיברה עם יאיר בטלפון. יאיר שמחזר אחריה ללא הפסקה וכל יום שולח לה פרח כדי להצהיר על אהבתו אליה. היא הייתה כל-כך מוסחת בשיחה שלא שמה לב שהיינו שם בכלל. ברגע של שובבות החלטנו לקחת בהשאלה ארטיקים מפני שלא היה כסף בכיסנו. ברגע שהארטיקים היו בידינו התחלנו לרוץ במהירות, פחדנו שהיא תתפוס אותנו. נהנינו כל כך באותו היום והארטיק היה טעים שאין כמותו. תוך כדי מחשבות וגעגועים לחברים שנשארו שם אני נרדמת וכאשר אני קמה כבר עלה הבוקר והגיע הזמן ללכת לבית הספר החדש, ילדים חדשים עם אופי שונה... בדמיוני אני מנסה לדמיין את חיי איתם אך ללא תועלת. אני בטוחה שלא אתרגל לחיי החדשים. עוברים הימים והרבה ויכוחים וכעס על הורי אשר החליטו לעבור בית ללא הסכמתי. עם חלוף הזמן הבנתי שזה המצב ולא ניתן לשנות אותו. כרגע אני מעדיפה להתרכז בלימודים ולנסות להכיר את הילדים החדשים בבית הספר. עובר הזמן ואני כבר מכירה חברים חדשים, השתפרתי בלימודים והכל הולך מצוין. אך עדיין חולפות המחשבות מה היה קורה אילו כרגע הייתי עם החברים מהעיר הישנה, אם יאיר ממשיך לחזר אחרי נחמה או שהוא כבר התייאש? אני בטוחה שהוא ממשיך והחברים שנשארו שם מנצלים את זה וממשיכים לקחת ארטיקים.
7. איזה יופי!
מאת: לילך צור 07/07/2010
איזה יופי של רעיון,ואחרי שגם קראתי את הסיפור הבנתי גם כמה מרפאים הסיפורים האלה.הם יכולים להיות גם הגיגים ושברי מחשבות ,או שצריכים לעמוד באיזה סטנדרט של מבנה סיפורי?
6. לילך היקרה
מאת: אילן ענבר 07/07/2010
הסטנדרט היחיד הוא : סיפור סיפור אישי, סיפור שסיפר לי סבא, סיפור על הכפר שלי או סיפור שמהדהד בראש כבר זמן והקופסה תירוץ טוב להוציא אותו החוצה אל אוויר העולם
5. שאלה לציבור
מאת: אמיר חרש 07/07/2010
ראשית רציתי לומר שהרעיון באמת מקסים. כל כך פשוט, קופסא, ובכל זאת נראה שזה מצליח לפתוח אנשים. אבל שאלתי היא בנושא אחר, ארצי מעט יותר. לאחרונה הגעתי למסקנה שאני רוצה גם להתפרנס מסיפור סיפורים, ותהיתי כיצד ניתן לעשות זאת. האם תלמידי/מורי הסדנא יכולים לחלוק איתי מניסיונם ורעיונותיהם? תודה אמיר
4. רעיון מבורך
מאת: יהודה עצבה 07/07/2010
לאילן היקר אני מחזק את ידיך. אין לי ספק שהרעיון הזה יתגלגל ויפרנס הרבה יוצרים בתחום. אשר להערה של אמיר חרש. עלינו לתת את הדעת לשלב האחרון של עבודה מול קהל. שימו לב שאני מתייחס הפעם להיגד הסיפורי כאל עבודה. לכן בתקופה בה האינטרנט שולט זה אחד המקומות הטבעיים לפרסם את הצורך שלך להופיע והיה רצוי שתביא דוגמית מצולמת מעבודתך על מנת שיוכלו להתרשם מכשרונך בתחום. כפי שאני יודע עליך לנצל כל במה אפשרית. אשתדל לסייע ולהציע דרכים נוספות במייל אישי. לעיתים טוב לחבור לעוד מספר או מספרת ולבנות תכנית מופע משותפת, להופיע בתחילה בקהלים קבועים ( בתי אבות, או בתי ספר ) ורק לאחר מכן לצאת לשוק הפרטי והמסחרי. הנושא מורכב ודורש התייחסות חשובה ורצינית של הנהלת חשבונות מסודרת כחוק ולשם כך כדאי ורצוי ללמוד את כל האספקטים מסביב. אשמח להרחיב בתחום. אנא סייעו לאמיר חרש וייעצו לו מנסיונכם בתחום, או אף מהתלבטויותיכם.
3. מחשבה בקופסה
מאת: נורית שני 07/07/2010
חשבתי וחשבתי ולא מצאתי סיפור בקופסה. מצאתי 'מחשבה בקופסה'. אני ציירת ובעבר נהגתי להכנס לכיתות ברחבי הארץ עם שני ציורים. ציור של גבר עם גרביים אדומים, היושב על ספסל ומביט שמאלה וציור של אישה היושבת על ספסל ומסתכלת ימינה על הרצפה. הצגתי את הציור ובו הגבר, הילדים אמרו שהם רואים גבר בודד על ספסל ונראה להם שהוא מחכה למישהו או למשהו. הצמדתי לשמאלו את ציור האישה , הילדים שמחו, הנה התגשמה משאלתו והתישבה לידו אישה קצת ביישנית. הפכתי את הציורים, הגבר נראה מסתכל מן האישה והלאה, האישה הסיטה מבטה אל הרצפה ועכשיו נראו כאילו רבו. כששאלתי את הילדים אם השניים אוהבים זה את זו או שונאים זה את זו הכיתה נחלקה והילדים החלו לריב בניהם. כשהויכוח החל לבעור עצרתי אותם לרגע, הפכתי את הציורים ופניהם ללוח ושאלתי אם הם מודעים לכך שרק לפני רבע שעה נכנסה לכיתה שלהם אישה זרה, אני, הראתה להם שני ציורים, הם אמרו מה שהם חושבים והנה הם כבר רבים, ועל מה? על שהחלפתי את הצדדים של הציורים? על מה הם רבים? הם רבים בגלל כמה משיכות מכחול על קרטון ששינו את מקומם במרחב.
2. קופסת הסיפורים
מאת: רבקה אביב 08/07/2010
אילן, רעיון נהדר ומקסים כל הכבוד לך, כבר החלטתי לאמץ את הרעיון ומתכוננת להכין קופסת סיפורים משפחתית ובשמחה אעביר אותו בין בני דודיי בטוחה אני שהקופסא תהייה מלאה בתוכן ובסיפורים יפים לכן נושא זה מחבר אותי לסיפור אישי משפחתי הוריי אחי ואני עלינו מפולין לארץ באפריל 1957 היישר לקרית שמונה. סבתי וסבי עלו לארץ מפולין היישר לכפר קיש ביולי 1957 (ע"י כפר תבור) עם פרות מפולין בזמנו של אשכול הוא אישר הבאת פרות לארץ ותמורתן קבלו כאן פרות חדשות. דודתי אחות אימי עם משפחתה עלו לארץ מפולין היישר לתל-אביב לרחוב שדרות רוטשילד באוגוסט 1957.בפולין כל המשפחות גרנו ברחוב אחד וכאן הפרידו בינינו. היופי והיחודיות היתה בכך ש-3 המקומות מחוזי ילדותי השאירו בי חותם חזק וככל הנראה ועיצבו את אישיותי . כל החופשות היינו מבלים בכפר קיש כפי שציינתי סבי וסבתי ניהלו משק לתפארת וכל הבני דודים קבלנו מטלות עליי לציין שהיינו ילדים קטנים בערך בגילאי 6עד 10 ,אני חלבתי פרות להזכירכם לא היו מכונות חליבה,השני אסף את הביצים מהלול, השלישי הבריש את הסוסה קתרינה האצילית והיפה, הרביעי אסף וקשר את החציר לערמות ערמות, החמישי שטף את האורוווה והשישית האכילה את הכלבים החופשות הללו חרוטות לכולנו כזכרון חיובי מאוד עד היום כאשר אנו נפגשים לא מפסיקים להעלות זכרונות מאותן החופשות בכפר קיש הזכורות רק לטוב לא פעם אנחנו מתארגנים ונוסעים כל השבט להראות לילדינו ונכדינו את כפר קיש. בחופשות קצרות היינו מבלים בשדרות רוטשילד בתל-אביב, השוני ההתפעלות וההתלהבות מהעיר הגדולה לראות את המצעד הגדול בתל-אביב זה היה מרגש.למזרקה אשר עדיין קיימת בשדרות רוטשילד היינו זורקים מטבעות ומביעים משאלות כמובן לא סיפרנו להורינו שאת המטבעות זרקנו למזרקה תמיד סיפרנו שאבדו לנו המטבעות......לכן אני מתחברת עכשיו לסיפורו של אילן ו"לילדה שמתגעגעת לבית הקודם,לכעס על הוריי אשר החליטו לעלות לארץ לחיים חדשים ללא הסכמתי, כפי שהילדה מתארת היא הבינה שזה המצב ולא ניתן לשנות אותו".כך גם אני חשתי...לכן תמיד ביקשתי מילדיי כאשר נכנס לכיתה תלמיד חדש או עולה חדש יש להתייחס אליו בנימוס בחום ולתת לו הרגשה הכי טובה קבלת הפנים הראשונה מלווה את הילדIה בהמשך החיים.
1. קופסת הסיפורים
מאת: יהודה עצבה 10/07/2010
הרשו לי לחזק את כל אלה שהגיבו לרעיון קופסת הסיפורים המשפחתית שהעלה ידידינו אילן ענבר. אין לי ספק שתגובתכם מוסיפה עומק ומימד אישי שיש בו עולם שלם. כל תגובה נוספת תעשיר את כולנו. אנא כל מי שקורא ונהנה, מתבקש להוסיף משלו וממש כמו ברעיון קופסת הסיפורים ככל שנגיב יותר ונפתח זה לזה, כך תלך ותגדל חווית הלימוד שלנו בסדנה אינטרנטית זו. חלק מאיתנו מכירים וחלק לא ודווקא באנונימיות יש מימד נוסף של סקרנות והמון שאלות שברצוננו לשאול. אז למה שלא נשאל? זוכרים את השיעור הראשון שדן בחשיבותה של הסקרנות. כל סיפור אישי וכל סיפור בכלל הם מתנה נפלאה לכולנו. בואו ונעניק אחד לשני סיפור משלנו, לפסיפס הנפלא ההולך ומצטבר בבית המדרש הסיפורי שלנו. עיקר שכחתי השתדלו להתייחס לתגובתו ובקשתו של אמיר חרש. אסיים את תגובתי בברכת שבוע טוב לכולכם.
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|