מעשה בשיניים תותבות. מונולוג של נזירה בירושלים

נכתב על ידי: אמיר צבי

שלום לכם!  מה אומר ומה אדבר. ימי הקו העירוני לא פשוטים. לא לצד הירדני ולא לצד הישראלי.
בוקר אחד אני קמה וחשה לא כל כך בטוב. הרגשתי סוג של מחנק. אצתי אל החלון, פתחתי אותו ע"מ שאוכל לשאוף קצת אויר ולהקל על נשימתי. אך אני ממשיכה להתנשם בכבדות ופתאום תקף אותי שיעול עז.

מיד לאחר מכן אני מרגישה שמשהו חסר לי בפה. השפתיים ממ... במקום, הלשון... במקום. השיניים.... השיניים שלי!!! השיניים שלי!!!.   התחלתי לחפש ברצפה ובכל פינה. הזזתי את הארון הפכתי את המיטה אבל.... כלום. ואז עשיתי מה שבדרך כלל עושים כששוכחים איפה שמנו דבר מסוים- משחזרים.

ואני משחזרת. התיישבתי על המיטה , הרגשתי מחנק , ניגשתי לחלון לנשום, השתעלתי (משתעלת ונופל האסימון) הייתכן ששיניי עפו מהחלון בזמן השיעול?. רצתי אל החלון, הסתכלתי למטה ומה רואות עיניי? בין 2 גדרות התיל, על שטח ההפקר, נחות להן שיניי התותבות ומחייכות אליי. כאילו אומרות עשינו מעשה קונדס אבל עכשיו תחלצי אותנו.

אך אבוי אי אפשר להגיע אל שטח ההפקר וגם אסור. פניתי אל אם המנזר שביקשה את עזרת צה"ל. פנייה רשמית לצורך מבצע החזרת השיניים הוגשה לוועדת שביתת הנשק.
עד שהגיע האישור לקח זמן רב ואני בינתיים לא יכולה לאכול מוצקים. לכשהגיע האישור, ירדתי עם קצינים ישראלים וירדנים במפגש  נדיר אל הרחוב. הזזנו את  גדרות התיל ולאחר סריקה קצרה הגענו אל השיניים הסוררות שלי.

הישראלים והירדנים לחצו ידיים בעקבות המבצע המוצלח וחייכו ולאחר שהחזרתי את השיניים, גם אני.

הנה אפילו יש לי פה תמונה למזכרת.
 

 
כנסיית מגרש הרוסים
© כל הזכויות שמורות
ג', אדר, תשע"ב. 26.2.12


1. תגובה
מאת: מנסה לספר סיפורים 19/03/2012
מקסים
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|