הירושה: מאת יוסף עוזר

נכתב על ידי: קריאה: יהודה עצבה.

לשמיעת הירושה: מאת יוסף עוזר:

פירוט מדויק של הירושה
שקבלתי מסבי אליהו / יוסף עוזר
 





כְּשֶׁאִמִּי בֶּרְטָה נִפְטְרָה
הִגִּיעַ לְפֶתַע סָבֵי אֵלִיָּהוּ
שֶׁהָיָה אבי אִמִּי
וְהוּא כְּבן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וָמַעְלָה
וּמֵעוֹדִי לֹא דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ
יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים מִלִּים וּמִלָּה
כִּי אִישׁ מְיֻסָּר הוּא הָיָה מֵאָז
הִתְיַתְּמָה אִמִּי, כְּלוֹמַר:
מֵאָז
נִשְׂרְפָה אִשְׁתּוֹ הִיא סָבָתִי סָלִימָה
הַקְּבוּרָה בְּבַּגְדָּד.
וְהִנֵּה הוּא בָּא לְהִתְאַבֵּל עַל מוֹת אִמִּי
בָּכָה: בֵּירוּטָה? בֵּירוּטָה?
וְכָךְ אַחֵר מוֹת אִמִּי נִגְלָה לִי
שֵׁם הַפִּנּוּק שֶׁלָּהּ. כְּמוֹ רַחַת לוקום
הָיָה נִמְלַט שְׁמָהּ מִפִּי הַזָּקֵן הַדּוֹבֵר עֲרָבִית.
לִוִּיתִי אוֹתוֹ לַתַּחֲנָה.
סוֹף סוֹף אוּכַל לַעֲשׂוֹת מֶחֱוָה מִמִּי שֶׁרִשְׁמִית
בְּדַפֵּי בִּטּוּחַ לְאֻמִּי נִרְשַׁמְתִּי כְּנֶכְדּוֹ
פִּתְאוֹם רָמַז לִי לְהַמְתִּין.
יָשַׁבְנוּ עַל סַפְסַל תַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּסִים
וְתֵל אָבִיב מְעַשֶּׁנֶת אֵינָהּ נוֹתֶנֶת דַּעְתָּהּ עַל
אֶבְלִי אוֹ עַל אֵבֶל הַשָּׁמַיִם
וְהַזָּקֵן הִכְנִיס יָדוֹ אֶל הַכִּיס.
אוּלַי יִתֵּן לִי בֻּבָּה יְשָׁנָה שֶׁל אִמָּא?
אוּלַי טַבַּעַת זָהָב שֶׁל סָבָתִי, הַלֹּא הִיא
רַעְיָתוֹ הַמֵּתָה?
הוֹצִיא קֻפְסָא עֲגֻלָּה.
הִתְפַּלַּלְתִּי שֶׁאוֹטוֹבּוּס לֹא יַעֲצֹר
וְשׁוֹר לֹא יִגְעֶה
פָּתַח אֶת הַקֻּפְסָא וְהִגִּישׁ אֵלַי
הָיָה שָׁם טַבָּק.
לָקַחְתִּי קַמְצוּץ בְּזוּג אֶצְבְּעוֹתַי.
הָאוֹטוֹבּוּס הִגִּיעַ וְסַבָּא נָסַע
וְנוֹתַרְתִּי עִם יְרֻשַּׁת
הָאָבָק הַחוּם הַלָּחוּץ בֵּין זוּג אֶצְבָּעוֹת



© כל הזכויות שמורות
השיר שובץ באתר ב - כא', אדר, תשס"ט. 17.3.09


3. קריאה מהנה
מאת: נמרדי יוסף 26/03/2009
נהניתי מהדברים שנכתבו והנאה כפולה היתה לי כששמעתי את הסיפור מפי יהודה. תבורכו נמרדי יוסף
2. תגובה
מאת: טובה עובדיה 23/03/2009
שיר מרגש במיוחד , מזכיר לנו שאנו אחרים מהדור של היום הלא אם ניתן לילד היום טבק ברור שזה יהיה ללעג לצחוק יגרור תגובה כל שהיא בדורינו הינו יותר תמימים , מזכיר לי שכאשר הייתי קטנה ושטפתי לסבתא רבה שלי את הבית בסיום הייתי מקבלת נשיקה 2 שקדים וסוכר נבט ... היום זה לא היה עובר - ישר כוח ירושה היא מילה קשה
1. karmit55@
מאת: כרמיתי אברהמי רינצלר 22/03/2009
בס"ד, שלום, השיר מאד נגע לליבי, מכיוון שהכרתי את אימו של יוסף ברטה זצ"ל, ומאד כאב לי, גם התיאור הציורי הזה של סבא שחיכה עימו בתחנה, ומה שהיה לו לתת ליוסף זה טבק שנותר שריד אחרון בין שתי אצבעותיו - ואכן, האם זו ירושת הסב אביה של ברטה. בכל מקרה, יוסף, אני בטוחה שאבי אימך ברטה זצ"ל אהב אותה מאד, לך תדע מה גרם לנתק ביניהם, אתה הרי היית ילד, גדלת וחונכת וטופחת - וכמו כל הילדים, הם תמיד נאיביים ולא יודעים אף פעם את כל האמת, אם אימך ברטה הייתה כה טהורה, שקטה ומבליגה, ועם יכולת סיבולת כה עצומה. ואני מכירה אותה. והיא אהבה מאד את אביך יחזקאל, ותמיד הייתה נאמנה לכל משפחתו, בכל זאת עיצוב איפיונייה ותכונותיה באו מבית מסוים, וזה החינוך הטוב של סבך, כשביכול היה מרוחק ממך. צורב. ובאמת, התאפקתי לא לבכות. כי זה מה שהשיר גורם. אולי, מר יוסף הנכבד יודע וראה רק את הצד האחד של המטבע והצד השני האחר נותר עלום בעיניו. כי רוב הילדים נאיביים ותמימים ולא הכל הם יודעים, והכל נסתר מעיניהם הילדיות. אישיותך של אימך מראה שהיא בכל-זאת באה מבית שחינך ועיצב לאיפוק ושליטה לא כן? יום טוב וחג פסח כשר, עם עבודות קלות ומהירות. אני? כרמית רינצלר אברהמי.
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|