תמונת מחזור של המספרת. תשכ"ה

קרני אור

נכתב על ידי: דינה דנון-דאבוש

 
אימי הניחה על השולחן הערוך לקראת ארוחת הערב, את סיר האלומיניום המהביל. הניחוח הנפלא של תבשיל השעועית עם הבשר ותפוחי האדמה מילא את החדר. "איזה יופי, האוכל שאני אוהבת" חשבתי. טיפסתי על הכסא, הכנסתי את היד לסיר לקחת חתיכת תפוח אדמה. גיהנום. הבית כמרקחה. אמי אחוזת האימה מרחה שמן על היד הדוויה וניסתה להרגיעני בכל דרך. בכיתי ללא הפסקה.

"חוד לבניתה עמל מעה דורה". "קח את הילדונת, עשה איתה סיבוב" אולי היא תרגע" אמרה אימי לאבי. אבי, הרכיב אותי על כתפיו וירד איתי לרחוב. "דין דין, מה את רוצה שאני אקנה לך?" אני המשכתי לבכות. ידי הבריאה על הבסקו (סוג של בארט) שעל ראשו.

היד הפגועה באויר. כל הדרך ניסה אבי לשעשע אותי. שר לי פיוטים, ניסה לדובב אותי. אני לא הפסקתי לבכות. לבסוף אבי מצא חנות קטנה שעוד היתה פתוחה כדי לקנות לי ממתק. תיקרת החנות נראתה לי מאד נמוכה, ממרום מושבי על כתפיו של אבי. התאורה של החנות היתה נורה גלויה שהיתה תלויה בקצהו של חוט חשמל שהשתלשל ממרכז התיקרה. הנורה היתה כמעט בגובה העיניים שלי.

אני המשכתי לבכות. פתאום משהו ריתק אותי. גיליתי תגלית מרעישה: כשאני בוכה, יוצאות מהנורה המון, המון, אבל המון קרני אור, אלומות, אלומות  ובאות לקראתי במהירות, באיטיות, קצרות, ארוכות, עבות ודקות. עצמתי, מצמצתי וצימצמתי את עיני לסרוגין כדי לבדוק את הפלא.
התופעה כל כך הסעירה, במיוחד כשהבנתי שאני יכולה לשלוט באורך קרני האור ובמהירות שהן באות לקראתי. שכחתי את הכוויה, שכחתי לבכות ונרגעתי.
תנסו גם אתם. מאז, אמי לא הניחה אף פעם יותר סירים על השולחן והכוויה? לא פגעה כהוא זה באהבתי לתבשיל השעועית שמככב לעתים קרובות במטבחי.  
 

 
צולם בתערוכת האור בירושלים. 2010
© כל הזכויות שמורות
ח', סיון, תשע"ב. 29.5.12


5. מנורת הקסמים
מאת: שלו ברכה 16/06/2012
דינה את אוצרת בתוכך סיפורים, והסיפורים מחכים להזדמנות לצאת לאויר העולם.ועתה שאת בוגרת הסיפור התמים יוצא בצורה מרתקת ומענינת כפי שראית אותו בהיותך ילדה.אהבתי
4. קסם של סיפור עם טעם וניחוח אמא
מאת: רבקה אביב 11/06/2012
דינצ'ו דינצ'ו הסיפור קסום קסום מחבר אותי מעט לקליידסקופ זוכרת?והטעם של פעם עם ניחוח מטריף של התבשיל ...תודה רבהלך, כל סיפור וסיפור שלך הוא קסום, היי ברוכה חברתי הטובה, גאה ומעריצה אותך,רבקה
3. כתיבה יפה
מאת: מזל רוכמן 07/06/2012
דינה יקרה,קראתי את שלושת הספורים שלך בלילה עד שעה 3 לפנות בוקר אבל לא יכולתי להגיב מכיוון שזה היה בזמן אשפוזי בבי"ח לאחר ניתוח,היום אני כבר בסדר,אני בחופשת מחלה אז כעת אני יכולה להגיב הספורים יפים עם הרבה הומור,את יכולה לכתוב ספר סיפורים קצרים זה יהיה יותר קריא מאשר ספר.המשיכי לכתוב כי את כותבת יפה.
2. קרני אור
מאת: דפנה מזרחי 07/06/2012
דינה דודה יקרה תמשיכי לכתוב סיפורים כל כך יפים זה משמח אותי לקרוא על העבר של משפחתי וממש כיף תמשיכי לספר לנו על העבר ובאמת ללקט והלכתוב ספר תצליחי אוהבת
1. המשיכי לתעד
מאת: מיכל 05/06/2012
דינה, גם את הסיפור הזה זכית לשמוע מפיך. המשיכי לכתוב והשאירי לדורות הבאים שלל זכרות מתקופות יפות שחלפו ואינן.
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|