שנה טובה

נכתב על ידי: יהודה עצבה

יש שאלה אחת שנשאלת תמיד, השאלה איפוא תהיו? כן, כמובן בראש השנה. זה חג שכולו גיבוש, הוא מלכד את המשפחה מחדש. מחבר אותנו לשבת יחד סביב השולחן, לשיר את שירי החג ולאכול את המטעמים שהכינה אימא. ולברך על שירבו זכויותינו כרימון, שנהיה לראש ולא לזנב. אוכלים את התמר ומברכים שיתמו אויבינו. סלק שיסתלקו אויבינו. אנו נכנסים לימים שבין גזר הדין לחתימתו. אנו מתפללים מזדככים, עושים את חשבון הנפש ,הפרטי והלאומי והשנה על אחת כמה וכמה עלינו לעשות חשבון הנפש כעם.

והישיבה בראש השנה כמוה כהכנה לסדר הפסח. החג מגבש אותנו ואוסף אותנו ומושיב אותנו יחד לאירוע הגדול של ראש השנה. וכשיושבים יחד בני המשפחה. אז לא פעם כל אחד מביא את המאכל האהוב עליו ששמעו יצא למרחוק.  הדודה מכינה את הקוסקוס הכי טעים בעולם.  הסבתא מכינה את הגילטפע פיש ששמען יצא למרחוק. ויש מי שמומחיותם בהכנת סלטים, סלט טחינה, סלט חצילים ואם אני מזכיר את החצילים, אין כמו אחינו יוצאי פרס המכינים מטעמים מהבטינג'אן.

ואם אני כבר מדבר על אוכל אז תשמעו סיפור:
 
מספרים שיהודי אחד היה מבשל בבית הפריץ.  והפריץ אהב את המאכלים שלו מאוד.והיה נותן לו מפעם לפעם ביד רחבה.
יום אחד ביקש הפריץ מהטבח היהודי שישחט לו כבש ויכין לו אוכל טעים מהחלק הטוב היותר.
בסדר, הלך היהודי שלנו לדיר וביקש שישחטו לו כבש. והכין מאכל מתובלן מהלב ומהלשון והגיש אותו לפריץ.
אכל הפריץ נהנה מאוד נתן לו טיפ ושוב ביקש שישחט כבש ויכין מהחלק הכי טוב שלו את המאכל הגרוע ביותר שיוכל.
טוב, הלך היהודי שלנו שחט כבש וגם הפעם לקח את הלשון והלב והכין את המאכל והגיש לפריץ.
אכל הפריץ מהמאכל ואמר –תגיד לי מה אתה חושב שאני טיפש. פעם אני מבקש מאכל טוב ואתה מכין אותו מהלב ומהלשון וכשאני מבקש מאכל רע אתה גם מכין לי אותו מהלב ומהלשון.

השיב לו היהודי- אם הלב טוב והלשון טובה, אין טעים מזה. אבל אם הלשון והלב רעים אין רע מזה.
ואנחנו לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, נזרוק את המעשים הרעים, יותר נכון שנאמר נעשה תשליך של המעשים הרעים ונשתדל שהשנה הבאה תהיה שנה שכולה מעשים טובים.


 


 
שער הספר 'חובות הלבבות'
© כל הזכויות שמורות
כה', אב, תשע"ג. 1.8.13


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|