פרק שביעי: בונז'ורנו איטליה

נכתב על ידי: שניר מרינבך כפי שסופר לו על ידי בתו הקטנה

מודיעים ברמקולים שכל הנהגים צריכים להכנס למכוניות. כמעט כל האנשים יוצאים החוצה.
אנחנו בסיפון העליון, מרשים לי לצאת ולהכנס.
באמת מאוד קר בחוץ ויש רוח, אבל כבר רואים יבשה מסביב.
הוצאנו את כל התיקים ונפרדנו מהחדר. אמא נתנה נשיקה לאבא והאחיות שלי אמרו: איכס.
יושבים לידנו זוג איטלקים מבוגרים שמדברים עם ההורים. הם סיפרו שגם להם יש ילדים ופעם כשהם היו צעירים, הם גם עשו טיולים כאלו וכמה קשה זה היה. אני לא מבינה כי לי ממש קשה.
אני קצת צרודה ולוחשת לאמא שאני רוצה החוצה.
אנחנו חוזרות וכבר כל האוניה ריקה. אנחנו חייבים לצאת. יש לנו המון מזוודות.
אילי אחת.
אביגיל אחת.
אימא אחת.
ואבא שלוש אבל הוא מסתדר נראה לי. אנחנו יורדים מהאוניה.
המשאיות יורדות. לידנו יש רעש חזק, אני על העגלה. יש שוטר ששואל אותנו כל מיני שאלות
בסוף הוא אומר בעברית "שלום"
אנחנו צועדים ברגל החוצה מהנמל אני על העגלה, ופתאום יש מונית.
 אנחנו נכנסים למונית ואבא יושב מקדימה ואני באמצע על אמא. כל התיקים מאחורה.
אנחנו נוסעים לאסוף את האוטו השכור מהשדה תעופה של ברנדיזי.
אני רעבה.
 
 

 
נוף בנמל ליד האוניה
© כל הזכויות שמורות
ז', ניסן, תשע"ג. 18.3.13


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|