האוניה העברית הראשונה

כבוגר תנועת "זבולון" שהכשירה נוער לימאות עברית הייתה לי הזכות להיות ימאי באוניה העברית הראשונה "הר ציון" אוניה שכמותה לא הייתה לפניה: לבנה בעלת 2 תרנים גבוהים. אורכה 150 מטר רוחבה 15 מטר בעלת 3 סיפונים, שני סיפונים לנוסעים,הסיפון השלישי למשא. משקלה 5000 טון וכולה אומרת הוד והדר!

האוניה הפליגה בקו חיפה- קפריסין- איסטנבול- ורנה- קונסטנצה. המספר, נער בן 16 עובד כעוזר למסיק בחדר המכונות כי באותם זמנים האוניות היו מונעות ע"י מנועי קיטור. בחדר המכונות חום אימים, עבודה קשה ומתישה, אבל הייתי מאושר כי הייתי ימאי עברי ועבדתי באוניה העברית הראשונה.

לאחר שנת עבודה, בחודש אוגוסט 1939 חזרנו ארצה מהפלגה ארוכה וב-1.9.39 פרצה מלחמת העולם השניה. ההפלגה הבאה הייתה אמורה לצאת מחיפה באוקטובר 1939. אמי ז"ל שחששה לחיי ניסתה לשכנע אותי לא להפליג עם צוות האונייה ולהישאר בארץ בחוף. נסיונות השכנוע לא עזרו. לאחר ויכוחים סוערים ומריבות החביאה אמי את הדרכון שלי ולא הייתה מוכנה להחזיר לי אותו. נשארתי בחוף עצוב, בוכה וכועס מאד על אימי ז"ל. האוניה יצאה להפלגה ללונדון באוקטובר 1939 כשאני מביט בה בעצב מהרציף בנמל חיפה.

הייתה זו ההפלגה האחרונה של האוניה "הר ציון". הר ציון נפגעה מטורפדו בים הפתוח בכניסה לנמל לונדון וטבעה מיד. איש מאנשי הצוות לא ניצל, אני היחיד שנשאר בחיים מצוות האוניה לספר את סיפור האוניה העברית הראשונה.

לעולם לא אדע למי להודות על הצלה זו ,לאימי ז"ל או לגורל הטוב שזיכה אותי בשנים רבות. 20 שנה מחיי עברו עלי בים. עבודה באוניות נוסעים, בספינות מעפילים, השתתפתי בהעלאת שארית הפלטה, שרתתי בחיל הים ובצי הדייג הישראלי. אבל את "הר ציון" האוניה העברית הראשונה, אהבתי הראשונה לא אשכח לעולם.

הסיפור נשלח על ידי יצחק גסנר ושובץ באתר ב - כז' טבת, תשס"ח. 5.1.08. המספר מציין כי הסיפור סופר במלאת 65 שנה לטביעת האוניה וימאיה, ע"י חברם יצחק גסנר. אסופה ספרותית .רחל גסנר הביא לדפוס אסא בנתור.