ברכת הילדים

נכתב על ידי: ד"ר ש.ז.כהנא. עיבוד על ידי הבת נחמה כהן

נוהגים בהר-ציון לברך את העולים להר. רבני הר-ציון שמים את ידיהם מעל לראש המתברך ואומרים את הברכה המסורתית "יברכך ה' מציון". נוהג זה מקורו באמונה, שכל ברכה יוצאת מציון, אמונה שחז"ל מדגישים אותה בהזדמנויות שונות והמסתמכת על הפסוק בתהלים "כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם".

הברכה נהוגה כלפי כל הציבור – אולם מקפידים עליה בעיקר כלפי ילדים, בגלל מעשה שהיה: מר ז.ג. הצליח אחרי שנים של חיפוש לגלות שנכדו הוכנס בהיותו בן שלוש למנזר בבלגיה. הוא אף הצליח להשפיע על ראשי המנזר שיחזירו לו את הילד, אולם הילד סירב. הוא טען שתמיד היה במנזר ואינו יהודי ולא בן יהודי. אחרי מאמצים מרובים הצליח הסבא לקבל את הסכמת המנזר ולהביא אותו לטיול לישראל ובעת ביקורם בישראל השתדל בכל מיני אופנים לעורר בו זכרונות נעורים ולהזכיר לו שהוא יהודי, אך לא הצליח. זמן הפרידה החל קרב והוא טרם השיג דבר. המצב היה כמו ביום הראשון לבואו והסבא היה מיואש.   
        
ימים אחדים לפני סיום הביקור נפגש הסבא עם הממונה על הר ציון, שהיה ידידו, והתייעץ אתו מה לעשות. הממונה שלח אותו לפרופ' ש.ש. רופא פסיכולוג לילדים, להתייעץ והזמינו לעלות ביחד עם הילד למרתף השואה בהר-ציון, בחשבו שהמצבות והנרות הדולקים עלולים לעורר זכרונות ורגשות אצל הילד.           
מר ז.ג.  עלה עם הילד להר. התעכב אתו זמן רב במרתף השואה, היה נוכח אתו בעת סידור אזכרה ואמירת קדיש. ראה הילד את כל הצער והדמעות של העולים להר ולא הושפע. השתתף בצערם של אחרים, אבל לא הרגיש זאת כצערו. לא ראה עצמו כיהודי. הממונה והסבא היו כמיואשים. שום דבר אינו משפיע עליו. כנראה שההתנכרות הנה אצלו כנה ומושרשת ואינו זוכר שום דבר משנות הילדות הראשונות ואינו מאמין שהוא יהודי.           
הילד כבר עמד לרדת מן ההר, הסבא עוד נכנס לחדר הקבר לשפוך את לבו לפני קברו של דוד המלך והילד נגרר אחריו. כשנכנסו לחדר הקבר, עמד באותו הזמן הרב הרוש ובירך שני ילדים, כשהוא לבוש טלית וקיטל וידיו מורמות מעל לראשי הילדים. הרב בירך את הילדים ואמר בקול נוגה: "יברכך ה' וישמרך!"           
כשנכדו של מר ז.ג. נכנס לחדר וראה את מעמד הברכה, התחילו עיניו דולקות ופניו רעדו, הסתיר את הפנים בידיו הרועדות ונאנח. משהו התחיל מתעורר בו. ניגש לסבא ואמר לו בקול רועד: ראיתי את זה! ראיתי את זה! ולא היה יכול לזכור איפה, ולבו דפק בחזקה. ראיתי את זה, המעמד היה מוכר לו, הקיטל והידיים, ולאט לאט התעוררו בו זכרונות רדומים, נזכר באביו כשבירכו בערב יום כיפור בידיים מורמות לבוש קיטל וטלית ועיניו זלגו דמעות. נזכר באביו והסתכל במר ז.ג. המתיימר להיות סבא שלו והכיר את פניו, שהיו דומים לפני אביו בשעה שבירך אותו.           
כשירדו מן ההר – התחילו השניים מתקרבים זה אל זה ומאז ידע הילד שהוא יהודי ולא שב למנזר.

© כל הזכויות שמורות
ו', תמוז, תשע"ב. 26.6.12


1. זכרונות מבית אבא לעולם נשארים
מאת: אידית וידמן 07/10/2012
סיפור מרגש המראה שזכרונות מבית אבא לעולם נשארים ואין כוח שיוכל למחוק אותם. לכן חשוב כל כך לטעת ערכים בילדים בעודם קטנים.
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן: