ארבעה סיפורי שואה

נכתב על ידי: דורין אנגל

במסגרת עבודתי כעובדת סוציאלית לגיל השלישי במסגרות שונות, במשך השנים פגשתי הרבה ניצולי שואה. לכל אדם היה סיפור אישי שלא דמה לאף אחד אחר. מספר סיפורים עדיין זכורים לי, המלווים אותי עד היום.
שני הסיפורים הראשונים מעוררים רגשות של עצב, השניים האחרים אופטימיים, למרות שהרקע בא מהשואה.
ייסורי נפש
יום אחד מטפלת התקשרה וסיפרה לי בצער על המטופל שלה הזקוק לניתוח דחוף מסכן חיים. אבל הוא מסרב בתוקף לעבור את הניתוח למרות שסובל מכאבים חזקים. וגם מסרב לקחת תרופות הרגעה.
אני כבר פגשתי בעבר את האיש הקשיש. תמיד התרשמתי מחדש עד כמה הוא  איש חכם ומקסים. יש לו סיפור חיים עצוב. הוא יליד פולין, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה איש צעיר נשוי זמן קצר לאישה שמאוד אהב. היה להם תינוק כבן שנה. כשהגרמנים נכנסו לעיר החיים לא מה שהיו. 
אשתו שגם אהבה אותו מאוד דאגה לו, כי קודם הגרמנים התחילו לקחת את הגברים. היא סיכמה עם אדם נוצרי שיצרף את בעלה לקבוצה שהוא היה אמור להבריח אותם מחוץ לעיר. כמובן תמורת תשלום כספי.
אבל למרבה הצער הוא סירב לקחת גם אותה בגלל שלא רצה להסתכן שאם התינוק יבכה הוא עלול לסכן את כולם. 
הבעל הצעיר סירב בתוקף לעזוב את אשתו ובנו. רק לאחר תחנונים רבים והבטחה של אשתו שהיא תמצא דרך להגיע איליו, הסכים. הוא עזב את הבית בכאב גדול.
הוא ניצל, אבל אשתו לא הספיקה להימלט. היא והתינוק נלקחו למחנה השמדה. הוא לעלם לא פגש אותם שנית.
לאחר המלחמה עלה לישראל וכל השנים חי בבדידות. לא נישא שנית.
באותו זמן בדיוק הייתי בסדנא ללימודים בנושא השואה. פניתי למדריכת הקורס. סיפרתי את סיפור חייו של האיש, ושאלתי  אותה מה הסיבה שהוא מסרב לעבור את הניתוח ומוכן לסבול. 
היא אמרה לי שהוא כנראה מייסר את עצמו. אשתו היצילה את חיו, והוא מרגיש אשמה כבדה, שאולי עשה טעות גורלית ולא היה צריך לעזוב אותה ואת בנו.
לכן הוא חי בתחושה שלא מגיע לו הצלה נוספת. לא מגיע לו לחיות. הכאבים ממנו סובל מגיעים לו. 
לאחר שרכשתי את אמונו, הצלחתי לשכנע אותו לעבור את הניתוח. חייו ניצלו. אבל אני מאמינה שזכר אשתו ובנו ימשיכו ללוות אותו כל חייו, ללא נחמה. 

מחיר הבדידות
הסיפור הזה שוב הגיע דרך מטפלת שראתה בכאב איך איש קשיש ניצול השואה מנוצל על ידי בן משפחה. 
מדובר באדם יליד פולין שהיגיע לישראל בודד לאחר שהצליח להישאר בחיים ממחנה ריכוז בו היה שנים. אבל למרבה הצער כל משפחתו נספתה בשואה. 
לאחר שנים רבות כשהיה כבר אדם מבגור, יום אחד פגש ברחוב בת משפחה רחוקה שעלתה לישראל לפני המלחמה. היא גרה לא רחוק ממנו. הוא היה מאושר. אותה בת משפחה נתנה לו הרגשה שהוא לא לבד בעולם.
אבל...אותה אישה לאחר שגילתה שהוא מקבל קצבה מהאוצר בתור ניצול שואה, החליטה לנצל את הכמיהה שלו לקרבה משפחתית. היא בקשה ממנו עזרה כספית. הוא נתן לה בחפץ לב.
עם הזמן אותה אישה הייתה מגיע פעם בחודש לגבר הבודד, לוקחת אותו לכספומט ואומרת לו איזה סכום למשוך מחשבונו. הסכומים היו גבוהים. היא  הרגילה את האיש הבודד לתת לה מכספו באופן קבוע. היא ידעה שהוא לא  מסוגל לסרב.
ואכן הוא פחד שאם יסרב, היא לא תפגוש אותו יותר, ושוב יישאר בודד. המטפלת שלו גילתה שהאישה הייתה מאוד חמדנית עד שכמעט לא נשאר לו כסף למחייתו. והוא חי בדחק.
לאחר שערבתי את פקידת הסעד, הגזל הופסק. מאותו רגע, כפי שהקשיש חשש, האישה נאלמה מחייו. ושוב חזר להיות בודד בעולם. 
יופי מציל חיים
אישה מבוגרת מאוד שהייתה בטיפולי סיפרה בגאווה את סיפור הצלתה בזמן המלחמה.
כשהגרמנים נכנסו לפולין והעלו אותה לרכבת הייתה בחורה מאוד צעירה. הצעירים שעמדו לעלות ביחד אתה לרכבת ידעו מה מחכה להם.
לכן הם לקחו בתרמילים גרזינים ופטישים. בזמן שהרכבת נסעה, הצעירים שברו את החלונות עם הפטישים והגרזנים, וקפצו מהרכבת. היא הצליחה לצאת בשלום.
משם היגעה לוורשה וניגשה לבית של גבר נוצרי שהיה חבר של אביה. היא סיפרה שהייתה מאוד יפה ולא נראתה יהודייה. הוא הסיג עבורה תעודה מזויפת של נוצרייה. וכך היא עברה את המלחמה בשלום וחייה ניצלו.
היא לא סיפרה פרטים נוספים. לא סיפרה באיזה מחיר קיבלה את חייה במתנה. לא שאלתי.
למרות גילה הגבוה, היא עדיין אישה מאוד נאה. חלק מיופי נעורה השתמר גם בזקנתה.
סבא מופלא
את זה ספרה לי אישה שהתגוררה בבית אבות:
כל משפחתי הושמדה בשואה. רק אח אחד ואני נותרנו בחיים. שנינו עלינו לארץ, ולאחר זמן קצר פגשתי גבר צעיר מהעיר שלי, שאיתו התחתנתי. עברנו לגור ביפו ושם נולדו לנו שני בנים. 
בבית שלנו ביפו רוב המשפחות היו עולי בולגריה. הם היו משפחות גדולות, הורים, ילדים וסבים וסבתות שגרו ביחד. השמחה שם הייתה רבה. שמתי לב שלפעמים כשהבנים שלי חזרו מביקור חברים שגרו בבית, הם היו עצובים.
עד שיום אחד אמר לי בני הקטן, שהוא עצוב שאין לו סבא כמו לחבר שלו. סיפרתי לאח שלי. לאחר מחשבה קצרה אמר שהוא יהיה סבא בשביל הילדים.
סיפרתי לילדים שמצאנו בן משפחה זקן והוא מוכן להיות הסבא שלהם. אחי היה מגיע פעם בשבוע מחופש לאיש זקן, משחק עם הילדים, מתעניין בשלומם ומביא מתנות לאירועים וימי הולדת, כמו סבא אמיתי. 
הילדים מאוד שמחו, ולא הרגישו יותר חריגים מהחברים שגרו בבניין. סיפור האח המחופש לסבא נמשך לאורך שנים.

 

 


© כל הזכויות שמורות
טו' חשוון, תשפ"א. 2.11.2020


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן: