קאגלונה של שנות השישים

נכתב על ידי: חיים כהן


שני חברים ירושלמים נפגשים בשוק, היו אלה הימים של שנות השישים, שגם אז פרצה מגפה, רק אז היה לה שם אחר קראו לה

"קאגלונה".

מה שלומך אדון סימון? שאל מר בצלאל, "וואלה הכל בסדר" "ואיך אתה מרגיש"? הוא ממשיך, "יופי" "למה אתה שואל"? "מה לא שמעת על "הקאגלונה" "על מי מהן אתה מתכוון"? "תגיד לי אתה לא שומע חדשות"? "יש כבר שנים שאני לא שומע" "כאיר אינשאלה"?
"יש איזה מגפה סינית שהגיעה אלינו" "מארחבא" "מה מארחבא ימותו פה אנשים אני מודאג" "תראה אנחנו פה בשוק תקנה לך קצת שום זה כבר יעזור לך" "אומרים שהפעם שום לא יעזור" "תראה חביבי החמין של אשתי איום ונורא", "תדע לך ברגע שאני זורק לסיר שלה איזה שתי שיני שום" זה הופך לחמין משובח,

"תשמע חייבים להשאר בבית" "אז למה אתה בחוץ"

"נמאס לי אשתי אכלה לי את הלב", "חוץ מזה נגמר כבר האוכל כמה כבר אפשר לאכול זאעטר עם שמן זית", אני מרגיש כל יום כמו יום כיפור.

אחרי כמה דקות יש כבר התקהלות של כמה אנשים מעדות שונות עם תפריטים שונים איך להרוג את "קאגלונה", השיחה מהר מתגלגלת לנושא של כדור רגל ועכשיו יש ויכוח על ביתר, לא יודע למה אבל כל שיחה בירושלים, מגיעה לביתר, אפילו אם תדבר על תלמוד.

משהוא סיפר שצ'ארנוחה חתם בביתר, אחד קרה לו סוס והשני שיודע סיפר שסידרו לו כבר עבודה באגד.

עבר שוטר ביקש מהם להתפזר וללכת לבית,
כולם מכירים את השוטר הוא הבן של מבורך. הם התפזרו לעשות קניות אחרונות מי יודע כמה ימים הם עוד יהיו בבית, עוד הספיקו להפגש שוב בסוף השוק ליד שעון השמש המיוחד לכמה מילות סיכום.

רק להזכיר בימים ההם לכולם יש בערך חדר או מקסימום חדר וחצי, שרותים משותפים בחוץ, איך בן אדם יכול בתנאים האלה להיות שפוי.

הזוגות של פעם לא דיברו הרבה אחד עם השניה, רק בדרך החוצה או בדרך פנימה ו"מה יש לאכול" ועכשיו הם סגורים בבית , כל היום ביחד ועל זה תוסיף איזה חמישה ילדים בממוצע, אפשר לשמוע צעקות מהחלונות בוקסים באויר, לפעמים עפים סירים.

אני רואה אותם מסתובבים בשכונה עם תחבושות ופלסטרים כאילו הם בזירת קרב.

מישהוא בסוף השכונה מודיע שאחת השכנות מצאה את התרופה, כולם מגיעים אליה לבית עם תבשילים מיוחדים רק לקבל את התרופה.

השכן הראשון שסיפר על התרופה כבר בבית חולים מונשם, שאר השכנים נרתעים.

המחלה בסוף נעלמה בפתאומיות, כמו שבאה כך הלכה והזקנים היו מספרים על הנס הגדול שקרה, לכל אחד יש את הסיפור שלו, אני זוכר את זה כמו אתמול.

נכתב ביום חול
 

 
בשוק מחנה יהודה- צילום: יהודה עצבה
© כל הזכויות שמורות
28.3.2020 מוצש"ק ג' ניסן תשף


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|