הטיול לעדסיה. נשלח על ידי מיכה תמיר.

ביום אחד בהיר יצאנו לטייל לעדסיה. חבושים בכובעי טמבל, נעולים נעליים גבוהות וחגורים במימיות – נו, קדימה לדרך. עברנו ליד שיכוני הפועלים בנהריים ואח"כ ליד הקסרקטין של חיל הספר.

חיל הספר כשמו כן הוא – משמר הגבול של אז. הייתה זו יחידה של המשטרה הבריטית. השוטרים היו ערבים וגם קומץ יהודים. הקצינים היו בריטים. כל השוטרים היו פרשים וחבשו כובע גבוה – קולפך. ועוד נחזור לחיל הספר.

בגלל מפעל החשמל היה להם מחנה קבוע.

עברנו אותם וראינו את אגם נהריים. הוא התמלא מים לא מכבר ומימיו הבהיקו באור השמש.

המשכנו הלאה, חלפנו על פני הכפר הערבי בגורה. הוא קיים גם היום. הדרך מתמשכת, ולבסוף הגענו לעדסיה. שם קיבלו את פנינו במאור פנים. באנו לבית הספר והוגש לנו כיבוד: ממתקים, מיני מאפה ובעיקר פירות. ואיזה פירות – עין לא ראתה כאלה. ועל הכל – הרימונים. מה זה רימונים. כל רימון – ראש תינוק.

ולאחר זאת הביאו אותנו לבוסתנים. עצים עבותי צל מכל המינים. ובין העצים פכפכו תעלות מים.  זו הייתה חלקת אלוהים קטנה!

השעות עוברות והגיע הזמן לחזור הביתה לגשר. הדרך חזרה עברה ליד הכפר שוני. כיום שוני היא עיירה של ממש, אך אז הייתה כפר קטן. בעוד אנו עוברים ליד הכפר, מבלי משים, נשמעה המולה גדולה, צעקות וקללות: יהוד, יהוד.

הילדים והנוער של הכפר הקיפו אותנו. פה ושם נזרקה אבן והונף מקל. נבהלנו מאד ונצמדנו זה לזה. אחד המלווים שלנו מיהר והזעיק את חיל הספר הסמוך. ואכן הגיעה יחידת פרשים עם מגלבים בידיהם, בצעקות והצלפות הדפו את הערבים וחצצו ביניהם לבינינו. בחסותם המשכנו בדרכנו לגשר והקללות רודפות אותנו.

בינתיים ירד הערב והחשיך – לילה. אנו הולכים עייפים ונרגשים והנה נשמעה המיה ודיבורים. היו אלה הורינו וחברים מגשר שיצאו לפגוש אותנו. איזו פגישה שמחה הייתה. חבוק עם הוריי ועם כולם חזרנו לגשר.

ואולי הפגישה הזו עם הערבים נמשכת עד היום הזה. וישאל הקורא שורות אלו: מה עם עדסיה היום? ובכן, היא איננה עוד. בתהפוכות מלחמת העצמאות באזורנו היא ניטשה ונמוגה. גורל תושביה אינו ידוע לי. יש היודעים. ואולי עדסיה הייתה רק אגדה...

 

סיפור מיוחד זה נשלח אלינו על ידי הרושם המסור מיכה תמיר הוא מציין ואני מצטט "היגיע לידי כתב יד של חבר אשדות מאוחד - דודיק גולדשמיט - 80. דודיק מהמחזור הראשון של בני המשק שנולדו עוד בגשר הישנה. סביב יובלו כתב זיכרונות. אני מביא כאן שני קטעים (ברשותו).הסיפור שובץ באתר בכד', שבט, תשס"ח. 31.1.08.

 


 
מפעל החשמל בנהריים, התמונה נשלחה על ידי מיכה תמיר.
© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|