סיפור יהודית הגיבורה הנשכחת

נכתב על ידי: ליאת בן ישי

תקופת החשמונאים: בין המאה השנייה לרביעית.
יהודית ממשפחת החשמונאים הצילה ברב חכמתה, יופייה, תושייתה ואומץ ליבה, את תושבי יהודה בתקופת החשמונאים.
והרי הסיפור לפניכם:
הולופרנס,  שר צבאו של נבוכדנצר מלך בבל, נשלח לכבוש ולהמיר את דתם של עמי האזור. לאחר כיבושים קלים וללא התנגדויות,בדרכו לכיבוש ירושלים, הגיע לשומרון וחנה ליד העיר הקדומה: "בתוליה". תושביה היהודים של העיר ניסו למנוע מבעדו להגיע לירושלים ולנתץ את המקדש, אשר זה מכבר טוהר על ידי המכבים.
הולופרנס הטיל מצור כבד על העיר. ובעוד התושבים חוששים לגורלם, קמו אנשים אשר דיברו על ליבו של המלך עוזיהו להכנע לכובש שהיה ידוע באכזריותו.
עוזיהו הודיע לאנשיו: " נמתין עוד חמישה ימים לנס האלוהי, ואם זה לא יבוא, נכנע". ואז קמה אשה יהודייה בשם יהודית, שהיתה אלמנה יפיפייה ועשירה ויצאה לעשות מעשה נועז ובלתי יאומן לסילוק הכובש וביטול העוצר.
כמובן שהגברים בעיר ליגלגו ולא האמינו בכוחה.
יהודית הנחושה, הצליחה להכנס למחנה צבא האוייב, אשר שכן ליד העיר בתוליה. ובעזרת חכמתה ויופייה הקסימה את הולופרנס שר הצבא האכזר של נבוכדנצר מלך בבל.
תכניתה היתה לשחק את המרגלת המעבירה הודעות לכובש,על מצב העם ביהודה ובבתוליה. כדי לסייע לכיבושה של  העיר. הולופרנב בטח והאמין ליהודית ונשבה בקסמיה.
הולופרנס  הזמין את יהודית למשתה, וזו ניצלה את ההזדמנות היא האכילה והשקתה את הולופרנס עד לא ידע.
ובעוד הולופרנס שיכור כלוט, נם את שנתו העמוקה במיטתו, לקחה יהודית את חרבו, ובעוז רוח, כרתה את ראשו, הכניסה אותו לתרמילה וחזרה ל"בתוליה" עירה הנצורה. כמנצחת.
הראש הוצג לראווה קבל עם ועדה, והשמחה היתה גדולה, כפי שהיה נהוג בימי קדם, גם בקרב היהודים.
עריפת ראשים היתה מעשה מקובל כדי לעודד את הצד החלש ולהרתיע את החזק.
יהודית, קראה ללוחמים היהודים לצאת כנגד הכובשים, חייליו של הולופרנס נבהלו ונסו על נפשם. וכך אנשי ממלכת יהודה   הביסו את הצבא הכובש והמצור הוסר.
שקט ושלווה ירדו על יהודה ושומרון תודות לגבורתה של יהודית.
סיפורה של יהודית נשכח במתכוון מסיבות פוליטיות, אשר היו חלק מהאמונה היהודית בעבר וגם בהווה
ליהודית מגיע לשכון במקום של כבוד בפנתאון הגיבורות היהודיות אשר לא נכנסו לקאנון של סיפורי התנ"ך, שלא באשמתן.וזאת למרות אמינותם של פרטים מסויימים בסיפור ההסטורי.
                
שיר הלל ליהודית הגיבורה

העורפת האמיצה
עת השמש שקעה בקצה המחנה
עפעפיו של הולופרנס עפעפו
בזוהר היין החם האדום
יהודית אשר למראשותיו
שלחה את ידה אל הכד
שלחה את ידה אל חרבו של הגיבור
והחרב בידה מסירה את הראש
ללא חיל ורעד
והראש ראשו של הולופרנס
והראש הכרות נישא למען יראו ויראו
לא אלמן ישראל, כן אלמנת ישראל
גיבורה ללא חת.
גיבורה נשכחת את יהודית
כי הגברים כתבו את ההסטוריה
עורפת ראש אמיצה שלנו
גיבורת על ברוכת אל.
 
ליאת בן-שי חנוכה תשע"ו
 
 
 
 


 
© כל הזכויות שמורות
י' טבת, תשע"ו. 22.12.15


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|