מנהגי הכיפורים שלי

נכתב על ידי: מאיר ברבי

מספר: מאיר ברבי:

כן גבירותי ורבותי! החגים! במיוחד יום לפני החגים. יום לפני יום כיפור עגמימות מסוימת לקראת היטהרות של יום אחד ובמהלך הזדככות זו מקווים בנאיביות ראויה לקנאה שהזוך יחזיק למשך כל השנה.
הגעגועים מתחזקים אצלי לקראת החגים. המנהגים של אמא והבית השוקק והומה מהכנות שבילדותי נראו אינ סופיות. היינו מחכים בקוצר רוח לשעה שלוש או ארבע לפנות בוקר  ומתעוררים לחושך שלפני עלות השחר. נוטלים ידינו שוטפים פנינו ורצים לחפש מתחת לכר את המטבע. באים לסבא החכם והוא לוקח את המטבע ומסובב מעל ראשנו ומכפר בזאת על עוונותינו -- שלנו, תינוקות של בית רבן שמקובל לומר "שלא חטאו". ההליכה לסליחות בנוסח יהודי ג'רבה. התרת הנדרים והשלכת המטבעות לתוך קערת קוסקוס שנראתה לי תמיד ענקית ומלאה במטבעות הגואלות מנדרים שנדרנו במהלך השנה.
חוזרים הביתה ועל הבוקר מתחילה סדרת מאכלים שלא יישכחו.
פול, ביצה, ספינג' עוגות מיוחדות לפורים. והיום קצר והמלאכה מרובה ומיד אחרי כל ההתחלה המבטיחה הזאת של הבוקר מגיע זמן ארוחת הצהריים קוסקוס טרי עם הקציצות המדהימות שזה עתה יצאו מהשמן. והרי מצווה לאכול ביום שלפני כיפור כי אכילה זו מזכה אותך היהודי המאמין ביום צום נוסף, זאת אומרת שלפי החשבון, אם אכלת כדבעי, צמת יומיים.
אחרי הקוסקוס זמן לתפילת מנחה. אנשים הולכים לקבל מלקות כדי לכפר ולהיטהר.
חוזרים הביתה, מתקלחים מתבשמים לובשים בגדים יפים, נקיים, בהירים, ולפעמים חדשים. ניגשים לארוחה המפסקת.
ארוחה של חג. עם בשר ולחם שזה עתה נאפה. השולחן חגיגי.
מיד אחרי מתכנסים לאט לאט לתוך עצמנו, לוקחים את הסידור מתעטפים בטלית ויוצאים לתפילת ערבית.....
לך אלי --- עשרות מנגינות, אך לכל אחד יש את הניגון שלו ששמע עוד בבטן אימו.
"שמע קולי אשר ישמע בקולות".
מכירת ספרי התורה אצלנו היו מוציאים שבעה.
כל נדרי. סיום התפילה וחזרה הביתה.
בבוקר למחורת, שטיפת פנים קלה, הליכה לבית הכנסת ותפילה ארוכההההההה.
התפילה שבתוכה יש רגעי שיא בלתי  נשכחים.
הוידוי הגדול של רבנו ניסים, "ה' שמעתי שמעך יראתי" והזיכרון החוזר ונשנה של בכיו של הרב באותו הבית "ה' ענה עני העומד לפניך... כדל שואל מבקש סליחתך....."
ואז אחרי עמידה ארוכה של תפילת שמונה ערה הפיוטים. אצלנו -- מנהג ג'רבה המנגינות די פשוטות מונוטוניות וגורמות למתפלל להיכנס למן טראנס של קריאה קצבית אך היתרון במונוטוניות הוא היכולת לשיר את המנגינה ללא תשומת לב רבה  ומאפשרת ל"הקשיב" בפנים לטקסטים המרוממים של טובי פיטני העם היהודי.
וכך נמשכת לה התפילה עד הצהריים, מקווים להישאר טהורים ונקיים אך נרדמים, מאבדים ריכוז, חושבים מחשבות זרות ולא ממש בתוך העניין.
ואז: פתיחת ההיכל וסדר העבודה. קטע המתאר את עבודת הכהן הגדול שלפעמים, מפאת השעה, מקצרים ומדלגים על חלקים.
 
מיוחדת מאד תפילת מנחה המתקימת אחרי הפסקה קצרה.
בתפילה זו אני מרגיש הכי נמוך, עלוב, לא טהור, לא מזוכך, אפילו הוצאת ספר התורה נעשית במן שקט שכזה. הקריאה בתורה בפרשת איסור גילוי עריות מכל צירוף אפשרי או לא אפשרי, קריאת ספר יונה == סיפור עם מוסר השכל אבל נראה לי שרובנו אוהבים את הסיפור.
והתכנסות והצטמקות שמגיעה לשיאה בזמן זה.
סליחות שאחרי המנחה נגועים בקוצר רוח "נו צריך כבר להגיע לנעילה ולסיים".ואז דרשה קצרה של רב בית הכנסת והכנת הקהל שהולך ומתרבה -- כי כולם באים לנעילה בניגוד לתפילות המוקדמות יותר אז  באים הרבה פחות.
פתאם -- כח עצום יוצא מפיות יבשים, גרונות ניחרים וגופים מדולדלים מחוסר אוכל ומים. שירה חזקה המזינה את הכח הראשון ומתעלה לתפילת הנעילה בהמשתנה הטקסט מ"כתבנו" ל"חתמנו"  כי יש ביטחון בלתי מעורער שהכל מאחרינו ו"נסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה".
בתור ילד אני זוכר הצהרות של כולנו כמה אנחנו לא רעבים.
הקטנים יותר היו מגיעים לנעילה עם "לחמים" קטנים בצורה מיוחדת, ובלחם יש חור ובחור ביצה קשה.
כך היו מכינים מראש לילדים שיהנו מיום הכיפורים.
מסימים בקול שמחה את התפילות, תקיעות השופר ותפילת ערבית שנאמרת מהר -- למרות ש"התחרטנו" על תפילה לא בכוונה ועוד........
ואז -- כאילו דווקא, ברכת הלבנה..
סוף סוף מגיעים הביתה לארוחה שאחרי הצום.
החמין מפיץ ריח מגרה בכל הבית. הלחם שנאפה אתמול קצת פחות טרי אבל הכל טעים כולל עוגות ה"בולו" המיוחדות ליום כיפור.
 
מה אומר לכם? כל הזכרונות האלה לא עוזבים אותי למרות שקרו לפני שנים רבות ומאז השתניתי והשתנו הזמנים, הרבה אנשים הלכו מאיתנו ואיתם ניחוח החיים ההם. אבל בכל זאת -- חג שמח. צום מועיל. ומי יתן ולילדי יהיו זכרונות יפים מהחגים -- לפחות כמו שלי.
 


© כל הזכויות שמורות
לקראת יום הכיפורים תשע"ז. 10.10.16


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|