סיפורים נוספים:
 
הכניסה למרתף השואה בהר ציון

ועיני לאה רכות

נכתב על ידי: מרים אוהבת אל

לֵאָה עֵינֶיהָ רַכּוֹת, לֵאָה הִיא יַלְדָּה בַּת שִׁשִּׁים. מִתַּחַת לַפֵּאָה הַנָּכְרִית מִסְתַּתְּרוֹת פָּנִים בַּיְשָׁנִיּוֹת וְעֵינַיִם תְּכֻלּוֹת וְרַכּוֹת. בַּעֲלָהּ מְטַפֵּל בָּהּ כִּבְבִתּוֹ הַיְּחִידָה. לֵאָה נוֹלְדָה לְמִשְׁפַּחַת רַבָּנִים בְּהוּנְגַּרְיָה. נְעוּרֶיהָ עָבְרוּ בְּאוֹשְׁוִיץ. קְרוֹבֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ כֻּלָּם שְׂרִידֵי הַשּׁוֹאָה, אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁהִיא הִתְפַּקְּרָה וְקָנְתָה טֶלֶוִיזְיָה.
לְטַעֲנָתָם הִיא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲזֹר לָהֶם הַרְבֵּה יוֹתֵר כִּי אֵין לָהּ יְלָדִים. לְטַעֲנָתָהּ הִיא יְכוֹלָה לַעֲזֹר לָהֶם הַרְבֵּה יוֹתֵר לוּ נָתְנוּ לָהּ. כֵּן לֵאָה עֲקָרָה. אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה עָקְרוּ הָרוֹפְאִים אֶת רַחְמָהּ. זוֹ הָיְתָה אֲבֵדָה קָשָׁה, אֲפִלּוּ קָשָׁה יוֹתֵר מִלִּהְיוֹת נַעֲרָה בְּאוֹשְׁוִיץ. כִּי בְּלִי רֶחֶם אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁלִים אֶת הַחֲסֵרִים.
לֵאָה גָּרָה בִּשְׁכוּנָה חֲרֵדִית. הַכֹּל פָּחֲדוּ שָׁם מֵעַיִן הָרַע. פַּעַם שְׁכֵנָה אַחַת מֵתָה בְּלֵדָתָהּ, אָמְרוּ עָלֶיהָ שֶׁלֵּאָה עָשְׂתָה לָהּ עַיִן הָרַע... מִקִּנְאָה... מֵאָז לֹא הִרְשׁוּ לַיְּלָדִים לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ. לֵאָה מְאוֹד אוֹהֶבֶת יְלָדִים, בַּעֲלָהּ מְלַמֵּד יְלָדִים, אֲבָל אֶת הַיְּלָדִים הִרְחִיקוּ מִמֶּנָּה. כְּשֶׁעָמְדָה בַּמִּרְפֶּסֶת הֵגִיפוּ אֶת הַתְּרִיסִים בִּגְלַל הָעַיִן הָרַע. לְבַסּוֹף הֶחְלִיטוּ לֵאָה וּבַעֲלָהּ לַעֲקֹר לִירוּשָׁלַיִם.
כָּאן יַתְחִילוּ הַכֹּל מֵחָדָשׁ. לְרֹעַ מַזָּלָם עָבְרָה מִשְׁפָּחָה נוֹסֶפֶת מֵהַשְּׁכוּנָה הַיְּשָׁנָה וְהָאִשָּׁה סִפְּרָה עַל הָעַיִן הָרָעָה שֶׁל לֵאָה. גַּם פֹּה הִתְחִילוּ לְפַחֵד מִמֶּנָּה. רַק רוּתִי הַסְּפָרַדִּיָּה נָתְנָה לִילָדֶיהָ לְבַלּוֹת בְּבֵיתָהּ שָׁעוֹת רַבּוֹת. כְּשֶׁהָיְתָה בָּעֲבוֹדָה, יוֹם אֶחָד כְּשֶׁחָזְרָה, רָאֲתָה רוּתִי אֶת אַחַד הַיְּלָדִים רָץ לְעֵבֶר זְרוֹעוֹתֶיהָ הַפְּתוּחוֹת שֶׁל לֵאָה.
מֵאָז ליתר ביטחון, לֵאָה לֹא מְחַבֶּקֶת אֶת הַיְּלָדִים, רַק נוֹתֶנֶת לָהֶם סֻכָּרִיּוֹת... בַּעֲלָהּ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל דִּמְיוֹ,ן אַךְ הִיא בְּשֶׁלָּהּ: אֵין לִי מַזָּל... אֵיזֶה גּוֹרָל! בִּשְׁבִיל מַה נִּצַּלְתִּי מֵאוֹשְׁוִיץ?

אֲנִי שׁוֹלַחַת עַיִן טוֹבָה לְכָל הַנָּשִׁים, מַדּוּעַ לֹא? אַדְרַבָּא שֶׁתֵּלֵדְנָה, אֵיךְ נַשְׁלִים אֶת הַמִּילְיוֹנִים שֶׁהָלְכוּ?
 

 

 

 


 
במאה שערים. 2006. צילום: יהודה עצבה
© כל הזכויות שמורות
ט', אדר, תשע"ד. 9.2.14


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|