שלוש העצות

נכתב על ידי: נתנאל מלכיור

חומר רקע על האירוע הסיפורי על פי דברי המתעד עצמו.

בקיץ של שנת תשס"ט (2009) הדרכתי קבוצה של בני נוער אמריקאיים במשך חודש על שביל ישראל בתוכנית שנקראת "דרך הטבע". מדובר בטיול שטח קשה עם ציוד מלא על הגב מנחל דן שבצפון ועד הר תבור, שמשולבת בתוכנית תכנים של אקולוגיה ויהדות.
אחרי שלושה שבועות כאלו ירדנו אל הנגב. בנגב הכל השתנה. את מרבית הציוד חוץ מהמים העמסנו על גמלים, לקחנו לכולם את השעונים (גם את אלו של המדריכים) ונעלנו בארגז. שלושה ימים של הליכה, בלי לדעת מתי, לאן וכמה זמן הולכים.
רק עדל, המדריך הבדואי שלנו הכיר את הדרך. לא היה הר לעלות עליו ולא נחל לחצות, פשוט שלושה ימים של הליכה רגועה כשאת הזמן שלנו הכתיבה השמש. קמים כשמתחיל להאיר וחונים כשמתחיל להחשיך.
הרגשתי כמו שהרגישו בני ישראל במדבר. זו חוויה מומלצת מאוד שלא תשכח אצלי.
 
בלילה השני שלנו, אחרי שאכלנו ארוחת ערב, התיישבנו ליד המדורה. על המדורה היו קומקומים עם תה וקפה, ומסביבה ישבנו עדל, אני , שאר המדריכים והחניכים. והתחלנו לספר סיפורי עם...
סיפור אחד עדל, וסיפור שני אני, שוב הוא ושוב אני וכך הלאה אל תוך הלילה.
 
לצערי לא השכלתי לכתוב את הסיפורים שהוא סיפר לי כך שנשארו לי כיום רק הרבה שברים של זיכרון וסיפור שלם אחד והרי הוא לפניכם:
 
                                               שלושת העצות

מעשה באיש אחד שנאלץ לעזוב את אשתו וילדיו כדי לחפש פרנסה. לאחר תקופת נדודים קצרה, מצא האיש אדם שהיה מוכן להעסיק אותו כאריס בתנאי שהאיש יתחייב לבעל האדמה על תקופה של עשר שנים.
וכך היה, במשך עשר שנים רצופות עבד האיש בשדה כשרק מחשבה אחד מעסיקה את כל כולו - הגעגועים לאשתו וילדיו.
בתום עשר השנים נתן לו בעל הבית את שכרו - שלושים גמלים, ושילח אותו לביתו לשלום.

הלך האיש בדרך לביתו, לא הספיק לעבור אפילו חצי יום, מאחד השיחים קפצה עליו כנופיה של שודדים. לא עזרו בקשותיו של האיש, לא תחנוניו או בכיו, השודדים לקחו את שלושים הגמלים והסתלקו להם. אבל האיש שעבד כל כך קשה במשך עשר שנים לא אמר נואש. הוא רדף אחרי השודדים והמשיך בתחנוניו ובצעקותיו.

לאחר זמן מה נמאס לראש השודדים מצעקותיו של האיש והוא הסתובב אליו, חרבו שלופה בידו. "אני אתן לך הצעה שלא תוכל לסרב לה" אמר בעודו מנופף בחרבו החדה. "אני מוכן לקנות ממך את שלושים הגמלים בתמורה לשלוש עצות. עצה אחת על כל עשר גמלים".
האיש, שראה את חרבו של השודד ואת חרבותיהם של שאר השודדים הסכים בלית ברירה.
 
"עצה ראשונה: לעולם אל תישן בתוך ערוץ נחל"

"עצה שנייה: לעולם אל תסמוך על אדם עם עיניים אדומות וגבות מחוברות"

"ועצה שלישית: לעולם על תרצח אדם כשהוא ישן"
 
הסתלקו השודדים ונותר האדם לבדו וכל רכושו הוא שלוש עצות.
 
התחיל האיש ללכת לכיוון עיר מולדתו ואחרי כמה זמן נתקל בשיירת סוחרים שעשתה גם היא את דרכה לאותו כיוון. סיפר להם האיש את כל הקורות אותו והסכימו אנשי השיירה לתת לו נאקה ולצרף אותו לשיירה שלהם.
כשירד הלילה התכוננה השיירה לחנייה בתוך ערוץ נחל עמוק ויבש.

"לא אשן בתוך הנחל" אמר האיש
"אל תקשיב לעצה של שודדים בני בליעל, כל מה שהם רוצים תמיד זה ברעתך" ניסו אנשי השיירה לשדל את האיש שישן איתם.
אך האיש בשלו "העצות האלו הן הדבר היחידי שנותר לי ואני מתכנן להתייחס אליהן ברצינות".
קשר האיש את הנאקה לעץ מעל הנחל והלך לישון לידה.

בלילה הגיע שיטפון עז ושטף את הנחל. כשהתעורר האיש לא מצא זכר לאנשי השיירה. ירד אל הנחל והתחיל ללכת. מדי פעם היה נתקל בגמל בודד משוטט או ארגז מלא סחורה או תיק עם אוצרות כסף. שמח האיש על שהקשיב לעצה הראשונה, הלך לאורך כל הנחל והתעשר עושר רב.
 
לעת ערב הגיע האיש לאוהל בודד. להפתעתו ראה האיש שבפתח האוהל יושב אדם עם עיניים אדומות וגבות מחוברות. אדום העיניים הזמין את האיש להכנס וערך לכבודו סעודת מלכים. כששכב לישון במיטה שהציע לו אדום העיניים, נזכר בעצה השנייה של השודד. מיד קם האיש והחליף מיטות עם בנו של המארח.
חצות הלילה

צרחה "אהההה!!"
האורח מתעורר בבהלה ומגלה את אדום העיניים דוקר בפראות את המיטה עליה ישן עתה בנו. מיד תופס האיש את רגליו ואת רכושו ובורח כל עוד נפשו בו.
 
יום נוסף נדד האיש בדרכים עד אשר הגיע לבסוף עם רדת הלילה אל עירו. התקרב האיש אט אט אל ביתו. הגעגועים שחש במשך כל אותם שנים של ריחוק מציפים אותו ביתר שאת.
מביט מהחלון.

אישתו ישנה בחדר אחד עם גבר זר וצעיר.
תוך חצי שניה הפכו כל הגעגועים לזעם מטורף. "איך היא מעיזה? אני ארצח את שניהם!"
ממש בשניה האחרונה נזכר האיש בעצתו השלישית של השודד: "לעולם אל תרצח אדם בעודו ישן".

"אחכה לבוקר" מחליט ואיש, מתיישב על כיסא ליד המיטה ולא עוצם עין כל הלילה.
 
בוקר. האישה מתעוררת. לפתע היא רואה את בעלה. עשר שנים היא לא ראתה אותו ועכשיו הוא כאן! היא קופצת עליו בשמחה, חיבוקים ונשיקות.
"התגעגעתי אליך כל כך " אומרת האשה. "ותראה את בנך בכורך, איך גדל מילד לאיש".
 
שמח האיש על ששמע בעצות השודד, ומאז חי בעושר ואושר עם אשתו וילדיו.

 
המספר: נתנאל מלכיור
© כל הזכויות שמורות
מוצש"ק ה', ניסן, תשע"א. 9.4.11


4. "כל איש"
מאת: נילי אמיר-סגל 01/12/2011
לדעתי בסיפור זה לא חייב להופיע שם לגיבור. גם יתר הדמויות אין להם שמות והם מאופינות כ"שודדים", או "בן", ו"אישה". דווקא אי מתן שם יוצר רושם של סיפור של "כל אדם" שמוכר גם בשפת התיאטרון ונותן אפשרות להזדהות לכל קורא.
3. שאלה לדיון- שם הגיבור
מאת: נתנאל מלכיור 10/04/2011
שלום לכולם כשהעברתי את הסיפור מהפורמט של בעל פה לפורמט הכתוב, השארתי את הגיבור עלום שם ("האיש"). השאלה שלי היא האם נכון יותר לתת לו שם? שם יכול להפוך את הגיבור לאדם ממשי יותר אבל מצד שני הוא יקבע יותר את דמותו, כלומר מאיזה עם הוא או מאיזו עדה. מה דעתכם?
2. שם הגיבור
מאת: יהודה עצבה 10/04/2011
לנתנאל שלום רב. אכן העלית נושא מעניין מאוד לדיון. חשוב שנבין כי עצם העלאת שם גיבור יוצרת ציפיות אצל הקורא או המאזין. לא בכדי אנו מוצאים את המשמעות המסתתרת בשמות רבים מגיבורי התנ"ך. תכונות אופי, חזות חיצונית, עוצמה גופנית, פקחות וכד'. ברגע שאנו מתייחסים לגיבורינו כאל אדם ללא שם, אנו משאירים במידה מסויימת את החירות של הקהל לקבוע לו כרצונו את הזהות של הגיבור והתאמתו לכל גיבור המוכר לו על פי הרקע התרבותי והעולם אותו הוא מכיר. הזכרת שם היא מחייבת ויוצרת ציפיות והקשרים. לדוגמה אם ניתן לגיבורינו את השם 'שמשון' מיד ניצור ציפייה אצל הקהל לסיפור הקשור בגבורתו של שמשון. אך סיפור הקשור ברבי לוי יצחק מברדיצ'ב ייצור ציפייה לסיפור חסידי, או סיפור חוכמה שבסופו תבוא להתגלות עוצמתו וחוכמתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. מאחר והנושא רחב, אבקש מכם לחשוב ולהביא בפנינו את חוות דעתכם.
1. שם הגיבור
מאת: אורה 12/04/2011
שלום, מצד אחד אם מזכירים את השם זה יוצר צמצום, האיש כבר לא יכול להיות כל דבר בעולם. מצד שני כשמספר מזכיר את השם הוא נותן תחושה שהוא יודע על מה הוא מדבר, כאילו שהוא מכיר את הסיפור מקרוב.
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|