עץ הדפנה

 

      בעונת האביב כבר פרחו כל הפרחים היפהפיים וכעת בכל בית ספר התחילו לארגן טיולם שנתיים. כל הכיתות צעדו בשבילים בין ההרים. התלמידים צוחקים, מדברים, עוזרים אחד לשני יד ביד עד שהגיעו למטה למקום מישורי.

המדריך שלהם אמר שיש הפסקה. כעת ביקש מכולם לשבת, לנוח ולאכול. כולם נאנחו ושמחו שיוכלו לנוח ולדבר הרבה. הם התיישבו, שתו מים ולפתע ראו ידיים מתנופפות הם הסתכלו ישר למדריך שרצה להראות להם משהו. מה?

את העץ הזה שעומד מולו. כולם שואלים:- על מה הוא מדבר? על העץ הזה? בשביל זה באנו לכאן? המדריך ביקש שיירגעו והתחיל לספר לכולם סיפור שקשור לעץ הזה. התלמידים התלחשו כאילו חזרו לגן.

המדריך כבר התחיל לספר: -  לפני שנים רבות הגיע לכאן הנסיך הצעיר בשם אופלו כדי לנוח כאן, לחיות בשלווה, להסתכל בכל הנוף היפהפה ולחשוב בשקט על חייו ולהחליט שהו חשוב. על מנת שהוריו המלכים בקשו ממנו. למצוא כלה ולהפוך אותה לנסיכה ומאוחר יותר יהפכו למלכים דרך הירושה.

אופלו מצא אבן והתיישב עליה. הצמיד את ידו לפניו והביט בכל ההרים. לרגע עצר את מבטו לעבר משהו בין ההרים. קם במהירות סקרן לדעת מה שם. התקרב וגילה שערות בלונדיות תלתלים שישבה על שפת האגם. לפי התיאור בחורה זו לבשה שמלה לבנה פשוטה ומסרקת שערותיה בעזרת ידיה הביטה לעבר האגם מהרהרת לעצמה.

אופלו קווה לעצמו שזו בחורה שתהיה מתאימה לו. לכן החליט להתקרב אליה יותר ועמד מול הגב שלה וקרא לה בקול חלש אך היא לא עברה (פנתה) לאחור, המשיכה לסרק שערותיה ולהביט באגם.

אופלו לא הופתע ולכן נגע בכתפה בעדינות, פתאום הבחורה נבהלה וקמה במהירות, עברה  (פנתה) לאחור, הסתכלה באופלו וצעקה בשפת הסימנים: - מי אתה שהבהלת אותי?

אופלו ידע זאת שהיא חרשת, שמסמנת שפת הסימנים וענה לה בשפת הסימנים: - אני אופלו הנסיך שמעבר להרים האלו.

הבחורה ענתה כך: - ד..פ..נ..ה.. שסימנה באותיות באצבעות.

אופלו הסתכל בכל גופה וידע שחושק בה.

סיפר לה: - אני חושב שמצאתי משהו טוב לחיי. זו את משום שאת חרשת שיכולה להיות נסיכה ולחיות איתי, משום שהורי לוחצים עלי לחפש בחורה אפילו אם היא חרשת.

פתאום דפנה הפסיקה את דבריו ואמרה: - סלח לי, אני חושבת שאתה מצאת אדם לא נכון. אני עניה, לובשת שמלה פשוטה. אני מעדיפה לחיות חיי בעוני, להיות חופשיה, לאהוב את הטבע. אבל הבחורים עוד לא בא בחשבון, כי אני לא מוכנה לזה, אני זקוקה לחופש עם עצמי, לחיות בטבע, בנוף היפהפה הזה ולכן אני מצטערת שאתה מאוכזב ממני.

אופלו הקשיב לה בצורה יפה וענה לה: - זה לא נורא, אם אנו נתחתן, אז גם את יכולה להיות חופשיה לבוא לכאן, לשחק בטבע ובכל דבר שתרצי.

דפנה ענתה: - אני לא מעוניינת באף אחד כרגע, אל תכריח אותי בבקשה.

אופלו המשיך לשכנע אותה עד שדפנה אמרה: - שמע, אני הולכת מפה, מצטערת שלא יכולה לקבל בקשות שלך, למרות שאני לא מכירה אותך.

דפנה הסתובבה והלכה לעבר ההרים. אופלו לא ויתר עליה, המשיך לרדוף אחריה, לשכנע אותה שוב ושוב.

דפנה כבר איבדה את סבלנותה ולכן התחילה לרוץ ממנו במהירות. אך גם אופלו רץ אחריה ומנסה לתפוס אותה. דפנה רצה אך כאב לה ליבה שפעם חזק. ביקשה מאלוהים שיעזור לה במשהו שתתרחק מהבחור הזה.

לפתע דפנה הרגישה שהיא הפסיקה לרוץ אלא שוקעת באדמה. ידיה עלו למעלה. ידה הימנית סמנה "ע" והשמאלית "ץ" (עץ). אופלו עצר את עצמו ניסה לגעת בכתפה, אך הופתע לראות את הידיים שלה הפכו לכנפיים, לעלים שיצאו הרבה עלים בצורות של אותיות, א,ב,ג,ד. שערותיה הבלונדיניות והתלתלים הפכו לעלים (בצורת אותיות) גם יצאו א,ב,ג,ד.

גופה הפך לעץ בתוך האדמה. נעלמו לה פנים שלה. רק יצא עץ שעומד ככה כמו כולם ונפלו עליו עלים. עלה האות "ד" ועוד עלה "פ" ועוד "נ" ולאחריו על היד שהיה "ה" . אמר לעצמו: - כן, זה עץ דפנה שאני רוצה לחיות לידה. החזיק את העלים והראה לתלמידים ההמומים לשמוע ממנו הסיפור. האמינו לסיפור, הביטו בעץ.

סיפור מיוחד שניתן למצוא לו מקבילות רבות במסורת ההיגד בתרבויות רבות בעולם. אלא שכאן הייחוד הוא בכך ששוב הגיבורה היא חרשת. החרשות אינה נתפסת כחיסרון וחשוב להדגיש כי יש פער גדול בין הצורה הסיפורית בה מועלה הסיפור על הכתב מבחינת הניסוח, התחביר העברי ומהלך העלילה לבין הסיפור כפי שהוא מסופר בשפת הסימנים ועל כך עדיין יש לנו ללמוד רבות.



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|