מנגינה מוכרת סיפורו של הרב לאו.

נכתב על ידי: נגה קופלביץ

הרב ישראל מאיר לאו שליט"א הגיע לארץ בהיותו כבן שמונה בסוף מלחמת העולם בשנת 1945. מאחר ובשנות המלחמה לא למד בבית-ספר שובץ בכתה אלף, אך כעבור כחדשיים הועבר לכתה גימל. ושם עסקו בחזרות לקראת מסיבת חנוכה. כל הסיפורים והשירים היו חדשים לו אבל הייתה מנגינה אחת שנשמעה לו מוכרת והוא נזכר כיצד שמע אותה קודם.

שנה לפני כן בסוף שנת 1944 הוא היה במחנות. חודש דצמבר היה מאוד מאוד קר ולאנשים במחנות לא היו בגדים חמים, בקושי פיז'מות בלויות ללא לבנים וללא סודרים ומעילים וקבקבי-עץ בלי גרביים. גם מחסה מפני הקור לא היה והמזון כידוע היה מאוד דל. באחד הימים חילקו להם קוביות מרגרינה. המרגרינה הייתה מאוד קשה ונתנו לכל אחד קוביה קטנה. בסוף נותרה שארית והחייל הגרמני שחילק את המרגרינה זרק את השארית כך שהיא התנפצה לפירורים קטנים. האנשים החלו להתכופף לרצפה לאסוף את הפירורים. בין האנשים היה יהודי מבוגר, שקט, שתמיד קיבל את המצב ברוח טובה ולא דרש מאומה. באותו יום גם הוא התכופף לאסוף פירורי מרגרינה וכשסיים לאסוף היה לו מאוד קשה לקום עקב חולשתו. האנשים נתנו לו יד כדי לעזור לו לקום ואז הוא קרא: יהודים, היום חנוכה! הוא תלש מן הפיז'מה שלו כפתורים והדביק עליהם את פירורי המרגרינה. לאחר מכן פרם חוטים משרוולי הפיז'מה וגלגל אותם לתוך המרגרינה כדי שיקבלו צורה של פתילים. האנשים הסתכלו סביבם וראו שבמרחק מה יש עששית דולקת. אחד האנשים לקח חתיכת נייר שקרע משק מלט שהיה שם ובעזרת הנייר העביר אש מן העששית.

היהודי הדליק את הפתילים וברך את הברכות ופתח בשיר מעוז-צור וכל האנשים הצטרפו אליו לשירה. החיילים הגרמנים באו וצלפו בהם אך האנשים המשיכו לשיר את השיר ביתר שאת והשיר נתן להם המון תקווה. למחרת בבוקר לא קם אותו היהודי - כנראה מילא את שליחותו.

המנגינה בה הוביל את כולם בשירתו את השיר מעוז צור ישועתי הייתה המנגינה שאותה זיהה הרב לאו כילד עולה חדש בכתה גימל. ,שמעתי את הרב לאו במפגש שנערך בנר השמיני של חנוכה לא רשמתי בזמן שדיבר אלא אחר כך מן הזכרון
 

הערה: כפי שצויין הסיפור נשלח על ידי הרושמת ומספרת הסיפורים נגה קופלביץ, בוגרת הסדנה למספרי סיפורים במוזיאון חצר היישוב הישן בירושלים. כאמור הסיפור נשלח אלינו בשלהי חנוכה תשס"ח.הסיפור שובץ באתר ב- כא' טבת, תשס"ח. 30.12.07.

 


 
© כל הזכויות שמורות
ב- כא' טבת, תשס"ח. 30.12.07.


1. זכרון מדהים מימים קשים
מאת: נילי אמיר-סגל 01/12/2011
סיפור מרגש עד דמעות. לא להאמין עד כמה יכול יהודי לרצות לשמור על גחלת אמונתו בתנאים איומים ונוראים כמו אלה שהיו בזמן השואה. הרב לאו מלמד אותנו שיעור חשוב. תודה לך נוגה.
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|