סידור עבודה לשם שמים

נכתב על ידי: עוזי סנדורי

סנדור - כפר חקלאי בקורדיסטאן בצפון עיראק בקרבת זאכו ודוהוק. בכפר הקטן התגוררו כ-100 משפחות יהודיות שכאמור התפרנסו מחקלאות. בשנת 1951 כל יהודי הכפר עלו ארצה במבצע "עזרא ונחמיה" ומאוחר יותר הכפר נהרס כליל בידי צבאו של סדאם חוסיין. אבי משה סנדורי ז"ל שימש בסנדור רב הקהילה קטנה וכן מורה לילדי ונערי הכפר בשיעורים שקיים בבית הכנסת. בשעות הפנאי המועטות עסק גם בכתיבת ספרי תורה, תפילין, מזוזות, כתובות וגיטין. מעבר לכל זאת אבא לא זנח את עבודת הכפיים בכרם רחב הידיים שאותו עיבד. מידי קיץ. אבא היה מטעין את היבול שכלל בעיקר צימוקים ושקדים על גבי הפרדות, רוכב על אחת מהן ויוצא למסע ארוך לבגדד שם מכר את הסחורה ובהזדמנות זו התאפשר לו לבקר את בני המשפחה וקרובים, מהם נפרד בצעירותו טרם נשא את אימי ילידת זאכו שעימה הקים בית בכפר המרוחק.
באחד המסעות האחרונים לבגדד, הפרדה שעליה רכב אבי מעדה במדרון תלול בין ההרים הגבוהים ולרוע המזל רגלו הימנית של אבי נלכדה בין כובד משקל הבהמה לבין סלע סמוך. אפשר לאמר שאבי, בשל חוסנו הפיזי התגבר על התאונה, אך תוצאותיה ניכרו בצליעה קלה שלא הפריעה לו להמשיך ולתפקד כאילו לא היו דברים מעולם.
 
כאן למעשה מתחיל הסיפור -כיצד אירוע של תאונה קטנה מהווה רגע מכונן של קבלת הדין ואמונה אמיתית שגורלו של אדם מוכתב ע"י ההשגחה. מספר חדשים לאחר העליה לארץ בשנת 1951 המשפחה שוכנה במעוז ציון (הקסטל) בשיכון סוכנות -חדר וחצי שבו התגוררו ההורים שתי בנות וארבעה בנים. עם ההגעה לישוב החדש אבי חיפש מקור פרנסה. הוצע לו להתמנות לתפקיד מורה ללימודים תורניים בבית הספר היסודי, הצעה אותה קיבל אבי בשמחה.
מיד אבא שובץ לקורס קצר לשיפור השליטה בניב העברי בארץ  אך ליבו היה נתון להקמת משק חקלאי באחד הימים. בים ההשתלמות אבא החל בעבודתו בבית הספר - עבודת הוראה שלה היה רגיל עוד מהכפר בקורדיסטאן. באחד הימים מנהל בית הספר פנה לאבי ושאל אותו לפשר הצליעה שבודאי הכבידה על המורה שאת רוב זמנו הוא עושה על הרגליים.
אבי סיפר למנהל את נסיבות המקרה וחוסר היכולת לקבל טיפול רפואי מתאים באזור הכפרי בקורדיסטאן. המנהל שדי חיבב את אבי הציע לו כי יפנה לאחד מבתי החולים ע"מ לבדוק את האפשרות לתקן את הנזק ברגל ובכך לשפר את איכות חייו. בסיוע ובעידוד המנהל נקבע לאבי מועד לביצוע ניתוח שיחייב אישפוז של מספר ימים מועט שבסופו מצב הרגל יוחזר לקדמותו.
לאחר הניתוח שבוצע בהרדמה מליאה הרגל גובסה. אך לאחר שהכרתו של אבי שבה אליו התלונן בפני הצוות הרפואי על כאבים עזים ובלתי נסבלים. הצוות הרפואי לא ראה סיבה מיוחדת לתלונה והסתפק במתן תרופה לשיכוך כאבים כלליים. הכאבים העזים לא הרפו ושוב אבי הזעיק עזרה בשל הסבל המתמשך. למקום נקרא רופא המשמרת שהחליט לבדוק את הנושא מקרוב ואכן התברר כי גיבוס הרגל בוצע ברשלנות דבר שגרם ללחץ מוגבר על כלי הדם שגרם לתחילתו של נמק.
מיד הגבס הוסר ולרוע המזל התברר כי הנמק פשה ברגל ולא נותרה ברירה אלא לקטוע את הרגל מעל לברך. בשל הטעות הטרגית אבי נאלץ להשאר באישפוז מספר חדשים עד להגלדת הגדם והתקנת רגל תותבת.
 
לאחר השחרור מבית החולים, מנהל בית הספר הציע לאבי לחזור ולשמש כמורה, אך במחשבה שניה אבי לא ראה טעם בהתייצבות בפני כיתת תלמידים ושליטה בהם במוגבלות שנכפתה עליו. הימים הנוראים התקרבו, אבא נסע לירושלים במטרה לרכוש מחזורים לקראת החגים. לאחר בירור היכן ניתן להשיג את הספרים, אבא הגיע להיכל שלמה ברחוב המלך ג'ורג', שם סופקו ספרי קודש במחיר סמלי.  בעת שעבר במסדרון במקום הבחין אבי שבאחד האולמות מספר סופרי סת"ם שקועים בעבודתם. אבא נכנס לחדר, פנה בשקט לאחד הסופרים ושאל " האם אתם מתפרנסים ממה שאתם עושים או שמדובר בעיסוק צדדי "
 
סופר הסת"ם הביט באבי והשיב : "זה מקצוע נדיר היום בארץ, העבודה רבה ויש מחסור גדול באנשי מקצוע טובים והפרנסה-ברוך השם. - זה גם המקצוע שלי אמר אבי. האם אפשר להתקבל כאן ? תוך שהשניים משוחחים נכנס למקום מנהל המקום ודבריו של אבי הובאו לידיעתו. המנהל הוציא ממגרת השולחן דף לבן, ביקש מהסופר את הקולמוס, נתן אותו ביד אבי והורה לו לכתוב שורת מילים.
אבי ביד בוטחת טבל את הקולמוס בדיו ושירבט פסוק מפרשת השבוע, אך עוד בטרם הגיע לסוף הפסוק המנהל אחז בכתפו של אבי והכריז "ממחר מר סנדורי אתה עובד קבוע במשרד הדתות " ואכן באותו שבוע אבי הוצב בחדר בהר ציון, שם עסק בתיקון ושחזור של מאות ספרי תורה שחלקם הגדול ניצל מבתי כנסת באירופה שננטשו במהלך מלחמת העולם השניה והשואה. עבודת קודש זו בהר ציון נמשכה עד שנת 1967 ולאחר מלחמת ששת הימים אבי פרש לגימלאות והתמסר לכתיבת ספרי תורה במסגרת עצמאית בבית. בין לבין אבא שימש גם כרב הקהילה, חזן ומוהל והקדיש לא מעט מזמנו למתן דרשות יעץ והכוונה הלכתית.

באחד המפגשים עם צעירי הקהילה שאל אחד הבחורים : " איך אפשר להבין את התנהלות ההשגחה העליונה ? האם יש צדק בכך שהקב"ה גרם שתתהלך עם רגל תותבת עם כל אי הנוחות והסבל הכרוך בכך וכל הרשעים מסביב מקפצים ויקפצו על רגליהם הבריאות עד יומם האחרון ?"

אבי הביט בהם חייך והסביר - אתם אינכם מסוגלים להבין. ראו, כשהגעתי לארץ חשבתי לעסוק גם בארץ בעבודה חקלאית והדברים התגלגלו והסכמתי לשמש כמורה ובנתיים זנחתי את עניין כתיבת ספרי תורה, תפילין, מזוזות והתמסרתי לעיסוקים שונים ומשונים. אז מה שקרה, אמר אבי - שהקב"ה לא ראה כנראה בעין יפה את אופן התנהלותי והחליט להחזיר אותי למסלול הנכון - "לקח" לי רגל אחת ונתן לי להבין שאם אני לא מקדיש את כולי ומאודי לעסוק במקצוע הכי קדוש, הכי טהור והכי יהודי, אז אין ברירה אלא לאלץ אותי לעשות כן .
 
ואכן ברגע שרגלי נקטעה הבנתי שהברירה היחידה שנותרה לי היא לנצל עד תום את המתנה והכישרון שהאל חנן אותי - ומאז נכתבו על ידי כ-35 ספרי תורה והיד עוד נטויה. אכן נפלאות דרכי השם.
מה שנקרא סידור עבודה לשם שמים.

 
חלון בית מרקחת אופלטקה
© כל הזכויות שמורות
ט', תמוז, תש"ע. 21.6.10


12. אבא זצ"ל
מאת: אריה בן נחום 09/01/2013
אני זוכר את אביך, עוזי, כפי שתיארת אותו. היה חייכן תמידי. פנים מאירות. הייתי בא אליכם הביתה עם אחיך. הוא היה יושב וכותב ספרי תורה. פעם בהיותי ילד השתתפתי עם אבא שלי באיזה אירוע בבית הספר אריאל בקסטל, או במועדון, אינני זוכר. היה שם גם הרב פורוש שהיה מגיע לקסטל הרבה ונותן שם שיעורי תורה. אבא שלך שאל את הרב פורוש שאלה על פרשת השבוע ובעצמו השיב תשובה מהקבלה. הרב פורוש מאוד התרגש ושאל מאיפה אתה יודע דברים כאלה? אבא שלך הסביר שלמד את זה בקורדיסטן. אני לא אשכח את המענה שלו ואת מאור הפנים כשאמר את זה. צחק והיה מרוצה. יישר כח עוזי.
11. סיפור מדהים ואיז כשרון כתיבה
מאת: שי סנדורי 07/05/2011
הצלחת ממש לרגש.....תודה
10. מה הלאה
מאת: גונה הרצל 13/02/2011
אני מרשה לעצמי לספר סיפורים אלו ברשותך גם לאחרים ומה אתך
9. סיפור יוצא מהכלל
מאת: רבקה אביב 22/07/2010
עוזי שלום,התברכת באבא מיוחד והסיפור מאוד מרגש עם כל המוגבלות והכאב שבקטיעת וכל הקושי שמסביב אבא פירש זאת כמתנה שקבל,זאת אצילות נפש גבוהה .
8. מי שלא יודע את עברו לא ידע את
מאת: יורם סנדורי 19/07/2010
לא סתם נאמר כי אדם שלא יודע את עברו לא ידע את עתידו. אדם שלומד וידוע את עברו יודע ממה להישמר וכיצד לנהוג בצורה טובה יותר בטוחה יותר . ולהגיע לתוצאות טובות יותר. אני תיקווה כי תמשיך להעביר לנו מסרים על עבר משפחתנו
7. מרגש
מאת: ניצה פרידמן 17/07/2010
איזה אבא ואיזה בן...התרגשתי ואהבתי את הסיפור,דרך הכתיבה והעוצמה...
6. נפלא!!!!
מאת: מירב 15/07/2010
וואו,,,תמיד אמרתי שאתה איש אשכולות !!!נפלא. חבל שלא גיליתי אותך קודם,,,טוב אתה בעצם יודע שאני אוהבת להחכים ממך.אבל ברמת סופר? כנראה שירשת ממישהו ,,רק בלי הסת"ם נופר הגישה עבודת שורשים בסוף שנ"ל והיתה "צמאה" לסיפור מקורי כזה.אנצור הסיפור בליבי. מרגש לשמוע את סיפורו של סבא הצדיק האהוב והגדול.
5. מקסים - וגם חשוב
מאת: נפתלי רז 14/07/2010
חשוב מאד לתעד זכרונות אלו, ואני מקווה שתרחיב את הסיפור לזכרונות משפחת סנדורי מ"שם".
4. יש לך את זה
מאת: אלגריסי משה 08/07/2010
איזה יופי..., לא ידעתי שאתה כותב, פשוט נהנתי
3. אחד הסיפורים המרגשים ביותר
מאת: טוהר 23/06/2010
שקראתי בחיי
2. אשריך ....תבורך על הסיפור
מאת: עמנואלה ברזאני 23/06/2010
אבא שלך הוא מסוג האנשים שאני מקבלת מהם השראה - הגבורים של החיים זה סיפור אמיתי על צדיק גמור כול כך התרגשתי מהסיפור שאין מילים לתאר..... הכתיבה שלך משכנעת ומסודרת זאת תרומה בעלת נכס ברזל לעדה הכורדית - חסרים לנו כותבים ומספרי סיפורים אבא שלך פירש כול כך יפה את החזרה שלו אל כתיבת ספרי תורה שלא היה מקום אפילו לרגע לכעוס על המחדל.. החזרה אל כתיבת ספרי התורה משתווה לחזרה בתשובה - ובמקום שאבא שלך עמד צדיקים גמורים לא עמדו אני יכולה להזדהות עם הכאבים שנגרמו לאבא שלך - לפני עשרים שנים נפצעתי ברגל פציעה מאוד קשה בבית חולים העדיפו לתפור למרות שהייתי חייבת להכנס לחדר ניתוח עוד באותו הלילה שלחו אותי לבית עם קרע ברגל שתפור אחרי שלושה ימים החום עלה לי לארבעים הגעתי לבית חולים עם זיהום ונמק הייתי כמעט לפני קריתת רגל חודש שלם שכבתי בבית חולים אני ארישית מחכה להמשך - אני בטוחה שיש לך מה לספר אשריך ....תבורך על הסיפור
1. סידור עבודה לשם שמיים
מאת: בתיה דורון 23/06/2010
התרגשתי מאוד מהסיפור, נדמה לי שפעם שמעתי את הסיפור הזה, לא יכולה לזכור מאיפה, בכל זאת, תודה שהבאת לנו את הסיפור הנפלא
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|