סיפר זקן אחד - אבי עליו השלום, היה סוחר. פעם הפסיד ופעם היה מרוויח. כשהיה מרוויח היה מקפיד לבקש מאימא שתדליק ליום שבת ויום טוב נרות קטנים. כשהיה מפסיד היה מבקש ממנה להדליק נרות גדולים.
לא הבנתי את ההגיון בכך ואמרתי לו - אבא הכל צריך להיות הפוך, כשאתה מרוויח יש להדליק נרות גדולים וכשאתה מפסיד ההגיון אומר שיש להדליק נרות קטנים.
- לא, הסביר לי אבא, הכל נעשה כך בשל "ואהבת לרעך כמוך". כלומר, כשאני מרוויח ואני שרוי בשמחה רציתי שהשכנים יראו את הנרות הקטנים ויסיקו מכך שמצבי לא כל כך טוב ויבינו שעסקי רעים וישמחו אף הם כמוני. וכשעסקי היו רעים הדלקתי נרות גדולים ושכני הבינו מכך שעסקי טובים ונעשו עצובים אף הם. כך יצא שהרגשות של כולנו היו דומים זה לזה. בבחינת "ואהבת לרעך כמוך" ראה גירסה נוספת משפחתית של המספרת סיניה כהן.