סיפורים נוספים:
צילום זיכרון של רבי אברהם רוקח, זקן הרוקחים בירושלים. נפטר בשנת תרע

עמוד הבית » סיפורים » סיפורי חכמה » היהלום

היהלום

נכתב על ידי: רבקה אביב

האיש הזקן ישן בלילה בבית קטן בקצה הכפר. מוקדם בבוקר הוא קם משנתו וישב על הכיסא, ובשלווה הביט מבעד לחלון בנוף הנפלא שלפניו.
לפתע שמע צעדים נחפזים ודפיקות על דלת ביתו. הזמין הזקן את האורח להיכנס פנימה. היה זה בחור צעיר, שהתנשם והתנשף כמי שרץ דרך ארוכה. "חלמתי בלילה חלום", אמר הצעיר, חלום שלא נתן לי מנוח כל הלילה. חלמתי שבקצה הכפר, בבית קטן, גר זקן שיש לו יהלום יקר ערך, ואת היהלום הזה הוא ייתן לי.

והנה הגעתי לכאן לבית הקטן שבקצה הכפר, תן לי אותו, תן לי את היהלום שלך. ניגש הזקן לפינת החדר, פתח קופסת עץ גדולה, הוציא מתוכה יהלום גדל מידות ויקר עד מאוד.

"קח אותו",אמר הזקן, "מצאתי אותו לפני שנים, ומאז הוא מונח כאן". הצעיר לקח את היהלום הגדול ושב לביתו. כל היום הביט ביהלום הענק, אך כשעלה על מיטתו, נדדה שנתו כל הלילה.
למחרת בבוקר, אך האירה השמש, מיהר לביתו של הזקן. ומספרים שהוא החזיר לזקן את היהלום באומרו "אני לא רוצה את היהלום, אני רוצה שתיתן לי את היכולת שלך לתת יהלום כה יקר בקלות כה רבה".
היהלום
© כל הזכויות שמורות
מוצש"ק, ז' אלול, תשע"ב. 25.8.12
5. היהלום המכזב
מאת: amadeus 07/05/2013
הלב נמשך בנקל לסיפור מעין זה. ואולם עיון נוסף מגלה עומקים נסתרים, המשווים לסיפור משמעויות אחרות, שונות בעליל, ואולי הפוכות בתכלית. היהלום, חוששני, יימצא מזוייף... מה עלינו להבין מכך שהאיש זקן וגר (כנראה) לבד? אולי הוא שוטה גמור. למה חי הוא חיים ארוכים לבד וברשותו יהלום יקר ערך שהוא לא עשה בו מאום? ואיה החסד? נניח שהאיש מסתפק במועט. מדוע לא מכר היהלום לפני שנים ואת דמיו חילק לעניים? ומדוע ימסור הזקן היהלום לאיזה הלך צעיר, בעל חלומות, חמדן ונצלן? אולי הצעיר נוכל? האם אין זה חשוב לוודא שהיהלום מגיע לידיים הראויות? ולסוף: דומה שהגיבור האמיתי בסיפור איננו הזקן (השוטה) אלא דווקא הצעיר, שעבר מטמורפוזה, ומגלה לפתע תכונות נאצלות, בבקשו רוח תחת חומר. הסוף הערכי של הסיפור צריך להיות זה: אומר הזקן לצעיר המחזיר לו את היהלום: "הלוואי הייתי צעיר דיי כדי להגשים את גדלות הרוח שלך..." מוסר השכל: אל תסתכל בקנקן הסיפור. העמק בו ותמצא עולם ומלואו, וחכם!
4. עוצמתה של הרוח
מאת: דרור עמרני 01/09/2012
הסיפור הזה מעמיד במרכז את עוצמתה של הרוח. רבי נחמן אמר: האדם וממונו, אינם נשארים צמודים לנצח. או שהאדם "נלקח" מממונו, או שממונו נלקח ממנו" משמע, מגבלותיו של החומר ידועות ואפילו אם הוא יהלום, מה שאין כך עם הרוח...נדיבותו של הזקן והיכולת שלו לתת...מרימה אותו מעלה לאותו מקום שנישאר לנצח...כי "אין לו לאדם, אלא מה שעשה במהלך חייו" ומעשה הנתינה הוא בדרגה עליונה. סיפור פשוט עם מסר ענק!. ועל המספרת: העובדה שבחרת לספר את הסיפור הזה מעיד על הרוח הגבוהה שבך. אהבתי.
3. מקסים!
מאת: עינת כ. ללא תוכן 28/08/2012
2. ממש מקסים
מאת: דנית 29/08/2012
סיפור מרגש עם כ"כ הרבה נתינה...
1. יהלום של סיפור ויהלום של מספרת
מאת: דינה דנון דאבוש 28/08/2012
סיפור שלא יסולא בפז ולא יסולא ביהלומים. זהו סיפור צנוע עם מסר ענק ולכן כל כך קל לאהוב אותו, כמו אותך רבקה.
 
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה