סיפורים נוספים:
צילום זיכרון של רבי אברהם רוקח, זקן הרוקחים בירושלים. נפטר בשנת תרע

הכרת תודה

נכתב על ידי: דני כספי

בילדותי, כשגרתי באחת משכונות ירושלים, התפלל אצלנו בבית הכנסת איש זקן בשם מר כהן, הוא היה מהספרדים של פעם, הס"ט. כשהגעתי לגיל חמש עשרה הוא כבר התנייד בהליכון. אחד מהחתנים שלו, איציק, שפגש אותי בבית הכנסת, הציע לי שאני אוביל אותו הבייתה אחרי התפילה של שבת בבוקר, אני הסכמתי וכך היה.

איציק ביקש לשלם לי, אבל אני לא רציתי, זאת מצווה. במשך פחות משנה עד שמר כהן הלך ועבר לדיור מוגן ואחר כך נפטר. כמה שנים אחר כך התגייסתי לצבא, הצבא לא הכיר בכישורים שלי ומצאתי את עצמי בקורס נהגי משאיות שלא היה לטעמי. יום אחד כשעמדתי בשער ושמרתי אמרו שמפקד הבסיס צריך להופיע ואני צריך להיות מתוקתק. והנה הופיע מישהו בדרגת אלוף משנה בשער. אני עומד כמו זנב של חתול ומצדיע והוא מצדיע בחזרה. אני מסתכל והוא מסתכל עליי "איציק זה אתה?" "דני? מה אתה עושה כאן?" בחיי, לא ידעתי שחתנו של מר כהן הוא איש קבע ועוד אלוף משנה ומפקד הבסיס בו אני עורך את הקורס המתסכל.

מן הון להון הסתבר שמאז המפגש בבית הכנסת הספרדי של השכונה הירושלמית בה גרתי הוא התקדם והפך להיות כזה. סיפרתי לו שאיני שבע רצון בקורס הזה שישלח אותי לתפקיד שאני בכלל לא רוצה בו.

והוא סייע לי לעבור לתפקיד אחר, יותר מועיל ויותר מתאים. זו הייתה הכרת הטוב של אל"מ איציק, חתנו של מר כהן המנוח, לו סייעתי בערוב ימיו.

© כל הזכויות שמורות
מוצש"ק, ז' אלול, תשע"ב. 25.8.12
 
|